חורשפית וסרפדית הפרפריות הקטנות

סיפרה וציירה © תומר רוזן גרייס. קישור לקובץ להורדה ראו בסוף הסיפור.

חוּרשָׁפית הפַּרפָּרית הקטנה והיפה התעוררה בבוקר על צמח החורשף הקוצני, שם היא בקעה מהביצה שלה.

ממש באותו הזמן התעוררה סִרפָּדית הפרפרית היפהפייה על צמח הסרפד שלה. סרפד אולי דוקר לילדים, אבל פרפרי הסרפד אוהבים אותו מאוד וגרים עליו בתחילת חייהם!

חורשפית שמחה באור השמש, המריאה והתעופפה לעבר צמח חלמית עם פרחים סגולים ונאים.

היא נחתה על פרח סגול ושתתה ממנו צוף.

פתאום נחתה לידה פרפרית יפה, שחורה עם כתמים כתומים ולבנים. חורשפית לגמה עוד קצת צוף והביטה נדהמת אל הפרפרית שהתיישבה לידה.

"מי את?" היא שאלה אותה בשפת הפרפרים.

אבל סרפדית התביישה ולא ענתה.

היא דווקא רצתה מאוד לפטפט עם חורשפית, אבל היא פשוט הייתה מאוד ביישנית.

"לי קוראים חורשפית ואני בת שבוע," אמרה לה חורשפית, "אני כל כך רוצה להיות חברה שלך – ואת כל כך יפה!"

אבל סרפדית לא ענתה. בסתר לבה, היא חשבה שגם חורשפית יפה מאוד – אפילו יותר יפה ממנה! היו לה כתמים כתומים ושחורים ולבנים על הכנפיים והיא נראתה ססגונית ומלבבת. אבל סרפדית לא הצליחה להגיד את זה לחורשפית בכלל.

"טוב, תדברי איתי כשתרצי," אמרה לה חורשפית. "אני רוצה להיות חברה שלך בכל מקרה," והיא המשיכה לשתות צוף מפרח החלמית הסגול.

שתתה גם סרפדית, ושמחה שחורשפית נשארת לידה.

שתו שתי הפרפריות הקטנות לרוויה ואחר כך נמנמו קצת.

פתאום הרגישה סרפדית שהגבעול שעליו הן עמדו זז קצת בבת אחת. היא הביטה הצידה ונבהלה – גמל שלמה הבהב וארוך רגליים צעד לעברן בצעד גמלוני אך נחוש!

סרפדית הייתה אמנם קטנה, אבל היא ראתה כבר פעם גמל שלמה טורף פרפר והיא נבהלה מאוד. היא רצתה לעוף ולברוח, אבל חורשפית חברתה החדשה עדיין ישנה לידה!

"חורשפית, תתעוררי, צריך לברוח!" קראה סרפדית. היא כל כך דאגה לחורשפית, שהיא כמעט שכחה שהיא ביישנית!

חורשפית קלת הכנף התעוררה והתעופפה כמעט בבת אחת – וסרפדית ביחד איתה!

הן התעופפו לגובה והביטו למטה אל הגמל-שלמה שעמד שם על עלה החלמית הרחב והסתכל בייאוש למעלה.

ברחו לו הפרפריות! נעלמו להן שתיהן! איך הן עפו כל כך מהר? – הוא חשב לעצמו.

"הוא נראה כל כך מצחיק!" צחקה חורשפית. "עומד לו שם ולא מבין איך ברחנו לו!"

"נכון, ממש מצחיק," צחקה גם סרפדית, "הוא נראה ממש המום שעפנו כל כך מהר."

"הי, את מדברת אליי, איזה כיף!" אמרה חורשפית לסרפדית. "כל כך שמח לי!"

"פשוט כל כך נבהלתי כשראיתי אותו, שממש דאגתי לך!" ענתה סרפדית. "אז פתאום יצאו לי המילים מהפה והתעופפו עד אלייך!"

שתיהן צחקו כזה צחוק שמח ועדין של פרפריות.

"בואי נעוף לחפש עוד פרחים עם צוף," הציעה חורשפית. "זה יהיה לנו הרבה יותר נחמד ביחד!"

"בטח, אני באה!" קראה סרפדית באושר, ושתיהן התעופפו להן לעבר שדה העשב המלא פרחים ליד עצי התפוז שבפרדס הקטן.

סרפדית מצאה לה פרח סביון אביבי, וחורשפית נחתה על פרח חרדל לידה והן שתו המון צוף מתוק. הן היו צריכות להתאושש מן הבהלה הקטנה שהייתה להן בגלל אותו גמל-שלמה, והצוף המתוק עזר להן מאוד!

מאז הן נשארו חברות טובות טובות, ועברו ביחד המון הרפתקאות.

כמה נחמד היה להיות חברות ולצאת לשתות צוף ביחד! ולסרפדית היה כל כך הרבה מה לספר לחברתה החדשה חורשפית הקטנה, שהיא כבר לא התביישה יותר לדבר איתה אף פעם...