הסיפור הכי עצוב על חילזון חסר בית
בכל העולם כולו
The Saddest Slug Tale in the Whole Wide World
פרק 29 מתוך "הלגונה האבודה"
מאת: רֶג דַאוּן
תרגמה מאנגלית: תומר רוזן גרייס
© Copyright Reg Down, The Tales of Tiptoes Lightly
כל הזכויות שמורות לרֶג דאוּן 2010. אין לשכפל, להעביר או להשתמש בסיפור זה בחלקו או בשלמותו בכל צורה ללא רשותו של המחבר,
מלבד ציטוטים קצרים במאמרי ביקורת ובחוות דעת.
טִיפְּטוֹ הפיה החמודה, החברה של שני הגמדים אצטרובלון ופלפלון, שאיתם היו לה המון הרפתקאות, פגשה חילזון חסר בית בוכה בכי תמרורים. היא שאלה אותו מה קרה לו, וזה הסיפור שהחילזון סיפר לה:
איור: Reg Down (כל הזכויות שמורות לרג דאון, Tiptoes Lightly)
"פעם פעם," אמר החילזון, "לפני המון המון זמן, החלזונות היו ענקיים, גדולים כמו פילים, ואפילו גדולים יותר – היו כאלה שהיו גדולים כמו אוניות. הם היו מפליגים סביב על שבילי הכסף שלהם ומכרסמים עצים. לפעמים, מאות מהם היו נאספים סביב הר סלעי אחד שנקרא "גבעת הטירה", ויורים חיצים זה בזה. היה בתוכם שק חיצים מיוחד, שבו היו כל החיצים שמורים, והם היו שטים זה על פני זה, ממש כמו ספינות בימי קדם, ויורים את החיצים מצידי גופם כמו תותחים. אם חץ היה פוגע בביתו של חילזון, החץ היה קופץ בחזרה בלי שקרה לחילזון כלום. אבל אם פגע חץ ברגלו של החילזון, אז הוא היה אומר דברים כמו "אַי!" או "אַיָּה!" ומתכרבל בתוך הקונכייה שלו, עד שהקרב היה חולף והיה בטוח לצאת שוב החוצה. החילזון האחרון שלא התכרבל בבית שלו היה המנצח, והוא היה מטפס אל ראש גבעת הטירה וצועק: "אני מלך הטירה ואתם הנוכלים!" ואז החלזונות היו יוצאים החוצה ומתחילים את הקרב מחדש, כי בעצם זה היה רק משחק.
עד היום יש ילדים בעולם שמשחקים משחקים כמו "מלך הטירה", אפילו שהם לא יודעים למה הם אומרים "אני מלך הטירה" כשהם מלמעלה בראש הגבעה, וחלזונות עדיין יורים חיצים זה בזה – אבל רק אם הם מאוהבים ורוצים לקבל תשומת לב מהחילזון השני."
טיפטו הביטה בחילזון בהשתוממות. "חלזונות שיורים חיצים! זה לא יכול להיות!" היא אמרה. "אף פעם לא שמעתי על דבר כזה!"....