איך התחלתי לכתוב לילדים?

עודכן: 19 ביוני

או: איך זכיתי בגיל תשע בתלוש של 20 לירות לקניית ספר שהשפיע עמוקות על חיי?...


היה זה בתשובה לתחרות של תוכנית הרדיו "פינת הילד", או כפי שנקראה אחר כך, "לאם ולילד". מי מכם עוד זוכרים אותה? כל צהריים באתי מבית הספר, היה זה בכיתה א' או ב', בדיוק בזמן לשמוע את התוכנית היומית ברדיו. חיכיתי בציפייה מתוקה להאזין לתוכנית ששודרה בדיוק בשתיים ועשרָה בצהריים, אחרי חדשות השעה שתיים. הסיפורים שסופרו שם בהמשכים, בעידן שבו סיפורים סופרו "רק" בספרים או בעל פה או בעיתוני ילדים, והטלפונים היו עדיין טלפוני חוגה, שעד היום טבועה בי התחושה של איך זה היה לחייג בהם את מספרי הטלפון של חברתי – שמונה-תשע-שלוש-אחד-שש – במאמץ קל של האצבע המורה, ותוך המתנה לחוגה שתשוב אחורנית ותנחת בקול צלצול קטן בסיום חיוג כל סִפרה – ואלינו, לפחות, עדיין לא נכנסה הטלוויזיה אז. בעידן הזה, תוכנית ברדיו עם סיפורים מרתקים בהמשכים הייתה הדבר הכי מרתק ומפנק שאפשר לדמיין.

איכשהו, הסיפור על צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג נשמע הרבה יותר מרתק בסיפור בהמשכים כזה, מוקרא ומסופר בכישרון רב על ידי השדרנ/ית באותה עת, מאשר לצפות בו בסרט מודרני עם כל הפעלולים – ואת זה אני אומרת למרות שכן נהניתי מהסרט כשצפיתי בו עם ילדיי. להאזין לסיפור של דבורה עומר "קרשינדו ואני" היה פשוט נפלא, והסיפור "יֶרלי בן ההרים" – שמעולם לא פגשתי אותו כספר עד עצם היום הזה – נתן לי השראה לספר לעצמי סיפורי המשך דמיוניים בעודי צועדת במשך שעות רבות מלאות דמיון, על הקביים שהכין לי אבא, הלוך ושוב על הכביש הגבוה באמירים, מול הנוף הקסום המרוחק של בקעת בית הכרם הפונה לכינרת.

יום אחד, הודיעו בתוכנית "לאם ולילד" על תחרות כתיבה נושאת פרסים. נרגשת, ישבתי וכתבתי - על דפי פוליו מאורכים עם שורות - סיפור על פרחים שמשוחחים זה עם זה בגינה. אני זוכרת את הדפים האלה כאילו הם עדיין בידיי, ונכזבתי מעט לגלות שלפחות כרגע אני לא מוצאת אותם – ואז נזכרתי, שהסיכוי שצילמתי אותם אז היה קטן מאוד. בוודאי שלחתי את המקור למערכת – ושם הם נשארו...

באחת התוכניות הבאות, שבאותה תקופה היה נדיר שפספסתי אפילו אחת מהן, פורסמו תוצאות התחרות. זכיתי בפרס!! ובאותו יום הקריאו את הסיפור שלי בתוכנית. התרגשתי עד השמיים...

כעבור כמה ימים הגיעה בדואר מעטפה מרשות השידור ובה תלוש על סך 20 לירות לקניית ספר. זה היה מרגש ביותר! אבא שלי לקח את התלוש, הלך לחנות בעצמו – אפילו לא ידוע לי איפה – במשך יום העבודה שלו, ובחר עבורי זוג ספרים, שעבור אחד מהם הוא השלים את הסכום ב-20 לירות נוספות. היו אלה שני הספרים על "איך נכתבו ספרי ילדים" מאת אוריאל אופק – האחד "מרובינסון עד לובנגולו" והשני "משלגייה ועד אמיל".

איך נכתבו סיפורי ילדים מאת אוריאל אופק
משלגיה ועד אמיל
איך נכתבו ספרי ילדים מאת אוריאל אופק
מרובינסון עד לובנגולו

שירים וסיפורים קטנים כתבתי עוד קודם לתחרות הזאת, ועוד מגיל שש – הזמן שבו למדתי אצל אמי, ביוזמתי, לנגן חלילית ולקרוא תווים – אני גם זוכרת את השאיפה להלחין את השירים הקטנים שכתבתי. אבל משהו בספרים הללו של אוריאל אופק – שאת התרגום שלו ל"משפחת החיות המוזרות" לא הייתי מוכנה להחליף בשום תרגום אחר – משהו בספרים הללו חרת בי כל כך עמוק, כילדה, את החשיבות והמשמעות של עצם הכתיבה לילדים;

כך שלמרות שהיו שנים שבהן לכאורה שכחתי את אותה שאיפה לכתוב לילדים, היא שבה ועלתה מתוכי בעוצמה לא צפויה כאשר נולדו לי ילדים משלי.




הספרים "משלגייה ועד אמיל" ו"מרובינסון עד לובנגולו" נשארו אצלי עד היום, וכן גם "משפחת החיות המוזרות" של הסופרת והמאיירת הנפלאה טובֶה יאנסון, בתרגום אוריאל אופק – ספר ותרגום שאפשר להגיד שהיוו את הערסל שאליו נכנסה ברבות הימים "ישות הסיפורים והספרים" שלי והשתכנה שם כמו חתולה גרגרנית, לפעמים ישנה ומדי פעם מתעוררת בנדנדת ההרפתקה שלה...

עוד אספר על כך יותר בפעם אחרת, אבל אסיים להיום במשהו מתוך הספר הזה – קטע נהדר שכל האימהות צריכות לקרוא! יום אחד הביעה מומינאימא משאלה לצאת קצת מן השגרה... כל בני הבית הציעו כל מיני הצעות, אבל מומינאבא הכריז שאם חשקה נפשה של מומינאימא בפיקניק על חוף הים – זה מה שהם יעשו! כשהגיעו לים, הם גילו סירה שעמדה על החוף – "סירה גדולה ויפה, עם משוטים וציוד לדיג, צבועה לבן וארגמן" – ולא נראה היה שהיא שייכת יותר לאף אחד! הם החליטו לאמץ אותה, ולמרות הצעות שונות מצד כולם, כגון 'זאב הים' ושאר רעיונות – קבע מומינאבא שמומינאימא היא שתקרא לסירה בשם, כיוון שכל הטיול היה רעיון שלה – והיא אמרה בביישנות קלה, שבעיניה השם הכי טוב לקרוא לסירה הוא "הרפתקה"!

ואכן, הסירה נחנכה בשם הרפתקה! רק מה? לא היה בנמצא מיץ פטל כדי לחנוך את הסירה כמו שצריך. מומינאימא הצטערה ביותר על ששכחה אותו בבית... אך סנופקין ומומינטרול חמקו להם בסתר אל המערה הסודית שעל החוף, שלשם הגיע כובע הקסם הגבוה והשחור של הובגובלין הקוסם, אחרי שלא הורשו להשאיר אותו בבית כי הוא כישף כל מה שהגיע לתוכו... הם הכניסו לתוך הכובע סיר עם מי ים שהביאו מן החוף, המתינו כמה דקות... והמים הפכו למיץ פטל! הם טבלו בהם את כפותיהם וטעמו – זה היה נפלא! כך שבו אל החוף וחנכו במיץ הפטל את הסירה, כמנהג המלחים – שוברים בקבוק שתייה על חרטום הסירה ומכריזים כפי שהכריזה מומינאימא במעמד חגיגי זה – "אני מעניקה לה בזה את השם הרפתקה!!"


קישורים:

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=5507 משלגייה ועד אמיל

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=376097 מרובינסון עד לובנגולו

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=987013 משפחת החיות המוזרות בתרגום אוריאל


אוריאל אופק

מי שלא מוצא את הספר יכול לקרוא הטקסטים המלאים שלו!!! הנמצאים (ברשות מיוחדת ממחזיקי זכויות היוצרים של אוריאל אופק) באתר "פרויקט בן יהודה": https://benyehuda.org/read/19435




פוסטים אחרונים

הצג הכול