איך נוכל כהורים ליצור שינוי דרך סיפור?
שעת צהריים. את מגיעה הביתה מהגן. הקטן בעגלה צווח. ה"גדולה" בת השש מתחרפנת מהצווחות שלו וצורחת עליו שיהיה בשקט. כולכם רעבים ועייפים, ואת מתחרפנת משניהם ביחד. עבר עלייך בוקר לחוץ בעבודה, ואין דבר שאת זקוקה לו עכשיו יותר מאשר שקט, משהו לאכול, אולי לקרוא או לצפות במשהו קליל – ולנוח.
בבית שום דבר לא מוכן, כי לא היה לך זמן לבשל, ובעצמך בקושי אכלת מהבוקר. שניהם רוצים ממך הכול בבת אחת, ואת לא מסוגלת יותר וצועקת עליהם. המצב מחריף והולך... ואת כועסת על עצמך שאת לא מאורגנת מספיק, שאין לך סבלנות, שהפתיל שלך קצר מדי, ותוהה איך זה שכל שאר האימהות נראות שלוות, חייכניות ורגועות כל כך...
האם במצב כזה תוכלי ליצור שינוי דרך סיפור חופשי לילדייך? – סביר שלא. סיפור לא יכול לבוא במקום אוכל ומנוחה... ומן הסתם, מה שיתרום מאוד לשלוותך ולהרמוניה המשפחתית בשעות הצהריים המלחיצות, יהיה קצת ארגון מראש בלילה שלפני כן (למרות העייפות) או מוקדם בבוקר, אם את מסוגלת לקום לפניהם: ראשית, לדאוג לכך שאת עצמך תאכלי לפי הילדים, כדי להיות רגועה כשהם יהיו זקוקים לך, ושנית – לארגן ארוחה קטנה ובריאה שתהיה מוכנה מייד כשתבואו הביתה, או אפילו משהו לנשנש בדרך מהגן.
אבל מה אם כולם אכלו לשובע, ובכל זאת הילדים מתחילים לריב מייד כשהם הולכים לשחק? רבים על צעצועים, על תשומת הלב שלך, על "מקומי במשפחה", או כל דבר אחר?