אמא, השתמשת פעם במברגה?
יד על הלב – כן או לא? בשבילי, הדבר הראשון שעשיתי כאמא כשרציתי להתחיל ליצור לילדים שלי סביבה ביתית נעימה, מסודרת וכיפית, היה לבקש מהשכן שלי שיעור בברגים ומברגות. אחר כך קניתי מברגה – זו הייתה אחת ההשקעות הטובות שעשיתי בקצת כסף שהיה לי. למה? כי היא נתנה לי עצמאות! עצמאות לחשוב, להחליט, ללקט עצים ולבנות דברים בבית!
בעזרת המברגה הזאת, כמה ברגים שקניתי או השאלתי ולא מעט קרשים שליקטתי או היו אפילו פזורים כבר בחצר, בניתי לילדים שלי בית עץ קטן וצבעתי אותו בצבעים עליזים. כמה גאה הייתי בבית העץ הקטן הזה, שעשיתי אותו בעזרת מברגה – מכשיר שמעולם לא השתמשתי בו קודם! – וכן, גם את המגלשה הקטנה תכננתי ובניתי ממה שהיה קודם משטח עבודה במטבח וקיבל מטרה חדשה בחייו.
הדבר הבא היה ג'יג-סו (מסור חשמלי) – ושם נעצרתי... אבל בלי מסור חשמלי קטן, לא היה לי סיכוי לשרוד (בריאותית...) את התוכניות המפוארות שהיו לי על איך לארגן את הבית והחצר בשביל הילדים שלי כמו שרציתי, בכלום כסף.
זה לא פוסט פמיניסטי, אלא מעשי. ויד על הלב – להחליף גלגל, למשל, זה משהו שמעולם לא עשיתי, ועדיין מרתיע אותי. אבל הנחישות ופיתוח היכולת לעשות מדפים בעצמי – "מדפים של עקרת בית", כמו שאני קוראת להם עד היום – הייתה ועודנה משהו שפתח לי אפשרות אדירה לארגן את הבית באופן יצירתי ו"מותאם אישית". מותאם לטעם שלי (אוהבת דברים מלאכת יד, אפילו רהיטים), למקום שהיה לי (קטן) ולתקציב שהיה לי (מוגבל מאוד). וכמובן שלראות את אמא או אבא בונים דברים זה גם טוב לילדינו...
פעם, באוטובוס חשמלי אדום בדרכי הביתה מהעבודה בשגרירות בברן, ישבתי ליד אישה קשישה אחת ושוחחנו. היא אמרה לי משפט שמייד הזדהיתי איתו ואיכשהו נח