בַּלוּעַ הצריחים – היה מפחיד אתכן לרדת בו?

הַיְּלָדִים מִכְּפָר הָעֲרָפֶל בְּעֵמֶק הַסְּעָרוֹת

סיפרה ואיירה: תומר רוזן גרייס





פרק ראשון: הַבַּלוּעַ


בַּלוּעַ הַצְּרִיחִים הָיָה הַמָּקוֹם הַמַּפְחִיד בְּיוֹתֵר בַּטִּירָה שֶׁבִּכְפָר הָעֲרָפֶל. שְׁלוֹשֶׁת הַצְּרִיחִים הַגְּבוֹהִים שֶׁבַּטִּירָה הוֹבִילוּ לְמָקוֹם שֶׁבְּעֶצֶם אֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה. תּוֹךְ צַעַד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, מִי שֶׁנִּכְנַס אֶל כָּל אֶחָד מֵהֵם הָיָה מַחְלִיק לְתוֹךְ לוֹעַ חֲלַקְלַק דְּמוּי גָּבִיעַ שֶׁהָלַךְ וְנַעֲשָׂה צַר כְּלַפֵּי מַטָּה, עָשׂוּי אֶבֶן דּוֹלוֹמִיט מְלֻטֶּשֶׁת הֵיטֵב. כָּל הַצְּרִיחִים הוֹבִילוּ לְאוֹתוֹ לוֹעַ, שֶׁהָיְתָה לוֹ צוּרָה שֶׁל בַּלוּעַ וְלָכֵן קָרְאוּ לוֹ בַּלוּעַ הַצְּרִיחִים. הָעִנְיָן הָיָה, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ חַיָּבִים לַעֲבוֹר בּוֹ. לָכֵן עֶצֶם הַמַּחְשָׁבָה עָלָיו עוֹרְרָה פַּחַד סָתוּם בִּלְבָבוֹת כָּל הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת, שֶׁיָּדְעוּ שֶׁיַּגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם יִצְטָרְכוּ לִדְרוֹךְ שָׁם – וּלְהַחְלִיק.

הַבַּלוּעַ הוֹבִיל לְמַטָּה בְּסִחְרוּר מַבְהִיל לְמַדַּי וְהָלַךְ וְנַעֲשָׂה צַר בְּקָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן, אֲבָל שָׁם נֶעֱצַר קְצָת הַשִּׁפּוּעַ שֶׁלּוֹ, הוּא נַעֲשָׂה מְעַט פָּחוֹת תָּלוּל וְהָפַךְ לְמִנְהָרָה צָרָה וַחֲלַקְלַקָּה. בַּהֶמְשֵׁךְ הִתְפַּתְּלָה הַמִּנְהָרָה הַצִּדָּה בִּיְרִידָה שֶׁלִּפְעָמִים הָיְתָה חֲזָקָה וְלִפְעָמִים – מְתוּנָה יוֹתֵר. מִי שֶׁהָלַךְ בָּהּ הָיָה צָרִיךְ לִדְאוֹג לְהָבִיא אִתּוֹ פָּנָס אוֹ שֶׁנֶּאֱלַץ לָלֶכֶת בְּחוֹשֶׁךְ כִּמְעַט מֻחְלָט. לִפְעָמִים הָיָה צוֹרֶךְ לְהַחְלִיק בִּישִׁיבָה, אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָלֶכֶת זָקוּף – קוֹדֶם כֹּל, כִּי הַתִּקְרָה הָיְתָה נְמוּכָה מִדַּי אֲפִלּוּ לְיֶּלֶד, וְשֵׁנִית – כִּי הָאֶבֶן הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה מְאוֹד וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַחְלִיק בְּקַּלּוּת וְלִפּוֹל. הַבַּלוּעַ הָיָה מַפְחִיד כָּל כָּךְ, בֵּין הַשְּׁאָר, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁעוֹבְרִים בּוֹ כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לַחֲזוֹר אֲחוֹרַנִּית וְתַעֲבוֹרְנָה שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לַחֲזוֹר לְבַקֵּר בִּכְפָר הָעֲרָפֶל. אֲבָל כֻּלָּם גַּם שָׁמְעוּ וְיָדְעוּ, שֶׁמֵּעֵבֶר לְבַּלוּעַ הַצְּרִיחִים וְאַחֲרֵי הַמִּנְהָרָה הָאֲרֻכָּה וְהַחֲשׁוּכָה מַגִּיעִים לְעֵמֶק הַסְּעָרוֹת, הַמָּלֵא הַרְפַּתְקָאוֹת מְרַתְּקוֹת, וּלְכָךְ צִפּוּ כֻּלָּם בְּהִתְרַגְּשׁוּת מְהוּלָה בַּחֲשָׁשׁ. בָּרוּר שֶׁגַּם הַיְּלָדִים הָאַמִּיצִים בְּיוֹתֵר הִרְגִּישׁוּ חֲשָׁשׁ זֶה, מִפְּנֵי מָקוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ בּוֹ אַף פַּעַם מֵאָז שֶׁיָּרְדוּ אֶל כְּפָר הָעֲרָפֶל, אֲבָל הֵם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִסְתִּירוּ אֶת חֲשָׁשָׁם וְהִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁכָּל הָאֲחֵרִים יְקַבְּלוּ אֶת הָרוֹשֶׁם שֶׁהֵם לֹא פּוֹחֲדִים בִּכְלָל.

מוֹרָן וְלוֹטֶם הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים מְאוֹד, שֶׁגָּרוּ לֹא רָחוֹק זֶה מִזֶּה בִּכְפָר הָעֲרָפֶל. לְמוֹרָן הָיוּ תַּלְתַּלִים בְּהִירִים וְעֵינַיִם חוּמוֹת. עֵינָיו שֶׁל לוֹטֶם הָיוּ כֵּהוֹת וּשְׂעָרוֹ חוּם וְחָלָק, וְהָיָה גָּבוֹהַּ בִּמְעַט מֵחֲבֵרוֹ. כְּפָר הָעֲרָפֶל עַצְמוֹ שָׁכַן עַל הַר מְאוֹד גָּבוֹהַּ. הַכְּפָר הָיָה עָטוּף תָּמִיד בַּעֲרָפֶל, כֵּיוָן שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אֶפְשָׁר לָרֶדֶת מֵהַשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ הָעֲנָנִים אֶל הָאֲדָמָה. בִּשְׁבִיל מוֹרָן וְלוֹטֶם וְכָל שְׁאָר הַיְּלָדִים, הַכְּפָר הָיָה אָפוּף קְסָמִים וְכִמְעַט כָּל מָקוֹם בּוֹ הָיָה מְרַתֵּק. עֲדַיִן הָיָה קַל מְאוֹד לְדַבֵּר בּוֹ עִם הַמַּלְאָכִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם הָיוּ בּוֹ כִּמְעַט כָּל הַזְּמַן וְעָזְרוּ לִילָדִים לָרֶדֶת אֶל הָאֲדָמָה. הוּא הָיָה מוּצָף קְשָׁתוֹת-בְּעָנָן נוֹצְצוֹת וּמַרְהִיבוֹת, כִּי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּצְעִיפֵי הַגֶּשֶׁם הָרַבִּים יָצְרוּ עֲבוּר כָּל הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים מָקוֹם קָסוּם וּמֻפְלָא. זֶה הָיָה מָקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם הִרְגִּישׁוּ עֲטוּפִים וַאֲהוּבִים וְהִשְׁתָּאוּ עַל הַיּוֹפִי עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא הִתְגַּעְגְּעוּ יוֹתֵר מִדַּי אֶל שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁמֵּהֵם הִגִּיעוּ.



לְמוֹרָן וּלְלוֹטֶם הָיָה שָׁם מְקוֹם מִסְתּוֹר מְיֻחָד מִשֶׁלָּהֶם, שֶׁבּוֹ הָיוּ נִפְגָּשִׁים וּמְדַבְּרִים עַל סוֹדוֹתֵיהֶם וּמַרְגִּישִׁים כְּאִלּוּ הֵם רָחוֹק מֵהַבַּיִת וּמִן הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלָּהֶם. זוֹ הָיְתָה מְעָרַת סֶלַע אֲפוּפַת עֲרָפֶל, שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁהוּ בְּתוֹכָהּ, אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָם בִּכְלָל.

עַל הַסּוֹד שֶׁל בַּלוּעַ הַצְּרִיחִים הֵם דִּבְּרוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁבּוֹ יָרַד גֶּשֶׁם כָּל כָּךְ חָזָק שֶׁדָּמָה למַבּוּל מַמָּשׁ. הֵם הָיוּ רְטוּבִים לְגַמְרֵי וְהִצְטוֹפְפוּ לָהֶם בְּתוֹךְ מְעָרַת הַסֶּלַע שֶׁלָּהֶם.

"שָׁמַעְתָּ עַל הַבַּלוּעַ?" שָׁאַל לוֹטֶם וְהַלֵּב שֶׁלּוֹ קְצָת רָעַד, כִּי הוּא מְאוֹד רָצָה לֹא לְהַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ פּוֹחֵד.

"כֵּן, וְאַתָּה? אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עָלָיו?" אָמַר מוֹרָן, שֶׁשָּׂמַח בְּלִבּוֹ שֶׁלּוֹטֶם הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל זֶה.

"יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁחָתַרְתִּי בַּסִּירָה שֶׁלִּי עַל יַמַּת הָעֲרָפֶל, בָּא אֵלַי אַלְבַּטְרוֹס עֲנָקִי וְהִתְיַשֵּׁב לְיָדִי עַל מַעֲקֶה הַסִּירָה. הוּא סִפֵּר לִי עַל כָּל הָעִנְיָן. וְאַתָּה?" אָמַר לוֹטֶם.

"גַּם אֵלַי הוּא בָּא! הָאֱמֶת – דֵּי פָּחַדְתִּי כְּשֶׁהוּא פִּתְאוֹם הִתְיַשֵּׁב לְיָדִי. מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל זֶה?" שָׁאַל מוֹרָן וְהִבִּיט בִּידִידוֹ בְּצִפִּיָּה.

"זֶה נִשְׁמַע מְרַתֵּק, אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁגַּם אוֹתִי זֶה דֵּי הִפְחִיד..." אָמַר לוֹטֶם בְּגִלּוּי לֵב.

"נִרְאֶה לְךָ שֶׁיָכוֹלנוּ לָלֶכֶת לְשָׁם בְּיַחַד?" שָׁאַל מוֹרָן.

"תִּרְאֶה, לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם מַמָּשׁ בְּיַחַד, כִּי אַחֶרֶת נוֹפְלִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, אֲבָל אִם הָיִינוּ מַגִּיעִים לְשָׁם בְּיַחַד וּמַחְלִיטִים עַל תָּכְנִית לְהִפָּגֵשׁ לְמַטָּה אֵיכְשֶׁהוּ, נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה הָיָה מַמָּשׁ עָדִיף, כִּי אָז נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ יַחַד בַּדֶּרֶךְ," אָמַר לוֹטֶם.


.... להמשך קריאה, אתן מוזמנות להוריד את הפרק הראשון ופשוט לתת לילדכן/ילדתכן לקרוא - מגיל 11!

(ואגב - בהחלט מופיעות גם בנות בספר ממש מעבר לפינה...)


בעמק הסערות פרק א
.pdf
Download PDF • 605KB


7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול