top of page

המתנה מן הגמד



אין כמעט זמן שבו מתרחשים שינויים גדולים יותר כמו בזמן השינה!


הסיפור "המתנה מן הגמד" מתאר במהותו את חוויית השינוי היסודי שמתרחש בזמן השינה וליווי הילדה והילד ב"מסע" הזה שעוברת הנפש בזמן השינה. כמובן שעם ההתעוררות בבוקר הילדה עדיין אותה ילדה, ועם זאת – היא ילדה קצת אחרת! בזמן השינה דברים משתנים ומתרחשים תהליכי עיבוד רבים למה שאירע במהלך היום. כמבוגרים אנו מכירים בוודאי את המצבים שבהם אחרי ש"ישנים על זה" מצליחים בבוקר להחליט החלטה שלא יכולנו להחליט אמש; מצבים שבהם אנו פשוט מרגישות טוב יותר בבוקר אחרי שהרגשנו גמורות אתמול בלילה; ואיך בבוקר נולדים להם רעיונות שבערב לא היו שם עדיין וכביכול התעוררנו איתם – או עם הכוחות המחודשים לגלותם!




מתוך "המתנה מן הגמד" – סיפור לפני השינה, הרביעי בסדרת הדביבונים / © תומר רוזן גרייס.

בְּבִקְתָּה קְטַנָּה בַּיַּעַר חַי לוֹ גַּמָּד קָטָן וְטוֹב לֵב. לְיַד הַבִּקְתָּה זָרַם נַחַל שֶׁמֵּימָיו צְלוּלִים, וּבִמְרוֹמֵי הָעֵץ הַגָּבוֹהַּ שֶׁלְּיַד הַבִּקְתָּה, עַל עָנָף עָבֶה, חַי לוֹ דְּבִיבוֹן קָטָן עִם אָחִיו וְעִם אִמּוֹ. לַדְּבִיבוֹן קָרְאוּ בּוּלִי וּלְאָחִיו הַקָּטָן קָרְאוּ דּוּלִי. הֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים לָהֶם עַל הָעֵץ, וְלִפְעָמִים הָיוּ מִסְתַּכְסְכִים וְרָבִים וְכָל אֶחָד הָיָה יָשֵׁן עַל עָנָף אַחֵר, אַךְ בַּסּוֹף הָיוּ מִתְפַּיְּסִים וְחוֹזְרִים לִישׁוֹן בְּיַחַד.


בְּכָל בֹּקֶר יָרַד בּוּלִי אֶל הַבִּקְתָּה וּבִקֵּר אֵצֶל הַגַּמָּד, כִּי הוּא אָהַב אוֹתוֹ מְאוֹד.

יוֹם אֶחָד נָתַן לוֹ הַגַּמָּד בְּמַתָּנָה אֱגוֹז. בּוּלִי פִּצֵּחַ וְאָכַל אוֹתוֹ.

"זֶה הָיָה כָּל כָּךְ טָעִים – מָה תִּתֵּן לִי מָחָר?" הוּא שָׁאַל.

"תָּבוֹא וְתִרְאֶה," עָנָה לוֹ הַגַּמָּד.

לְמָחֳרָת בָּא בּוּלִי אֶל הַגַּמָּד וְהוּא נָתַן לוֹ תּוּת אָדֹם וּמָתוֹק וּבוּלִי אָכַל גַּם אוֹתוֹ.

"זֶה הָיָה כָּל כָּךְ טָעִים – מָה תִּתֵּן לִי מָחָר?" שָׁאַל בּוּלִי אֶת הַגַּמָּד בְּצִפִּיָּה.

"תָּבוֹא וְתִרְאֶה," הֵשִׁיב לוֹ הַגַּמָּד.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא בּוּלִי שׁוּב אֶל הַגַּמָּד. הַפַּעַם נָתַן לוֹ הַגַּמָּד מַתָּנָה אֲרוּזָה בִּנְיָר שֶׁל זָהָב.



טִפֵּס הַדְּבִיבוֹן עַל הָעֵץ, הִתְיַשֵּׁב עַל הֶעָנָף שֶׁלּוֹ וּפָתַח אֶת הַחֲבִילָה. בִּפְנִים הוּא רָאָה יַהֲלוֹם נוֹצֵץ.

הוּא הֶחְזִיק אוֹתוֹ בְּכַפּוֹ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. הַיַּהֲלוֹם נָצַץ כְּמוֹ כּוֹכַב זוֹהֵר, וְאָז הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהַכּוֹכָב שֶׁלּוֹ קוֹרֵא לוֹ לָבוֹא אֵלָיו.

הֶחְזִיק בּוּלִי אֶת