המתנה מן הגמד - סיפור לילדים לפני השינה
עודכן: לפני יומיים (2)
אין כמעט זמן שבו מתרחשים שינויים גדולים יותר כמו בזמן השינה!
הסיפור "המתנה מן הגמד" מתאר במהותו את חוויית השינוי היסודי שמתרחש בזמן השינה וליווי הילדה והילד ב"מסע" הזה שעוברת הנפש בזמן השינה. כמובן שעם ההתעוררות בבוקר הילדה עדיין אותה ילדה, ועם זאת – היא ילדה קצת אחרת! בזמן השינה דברים משתנים ומתרחשים תהליכי עיבוד רבים למה שאירע במהלך היום. כמבוגרים אנו מכירים בוודאי את המצבים שבהם אחרי ש"ישנים על זה" מצליחים בבוקר להחליט החלטה שלא יכולנו להחליט אמש; מצבים שבהם אנו פשוט מרגישות טוב יותר בבוקר אחרי שהרגשנו גמורות אתמול בלילה; ואיך בבוקר נולדים להם רעיונות שבערב לא היו שם עדיין וכביכול התעוררנו איתם – או עם הכוחות המחודשים לגלותם!
מתוך "המתנה מן הגמד" – סיפור לפני השינה, הרביעי בסדרת הדביבונים / © תומר רוזן גרייס.
בְּבִקְתָּה קְטַנָּה בַּיַּעַר חַי לוֹ גַּמָּד קָטָן וְטוֹב לֵב. לְיַד הַבִּקְתָּה זָרַם נַחַל שֶׁמֵּימָיו צְלוּלִים, וּבִמְרוֹמֵי הָעֵץ הַגָּבוֹהַּ שֶׁלְּיַד הַבִּקְתָּה, עַל עָנָף עָבֶה, חַי לוֹ דְּבִיבוֹן קָטָן עִם אָחִיו וְעִם אִמּוֹ. לַדְּבִיבוֹן קָרְאוּ בּוּלִי וּלְאָחִיו הַקָּטָן קָרְאוּ דּוּלִי. הֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים לָהֶם עַל הָעֵץ, וְלִפְעָמִים הָיוּ מִסְתַּכְסְכִים וְרָבִים וְכָל אֶחָד הָיָה יָשֵׁן עַל עָנָף אַחֵר, אַךְ בַּסּוֹף הָיוּ מִתְפַּיְּסִים וְחוֹזְרִים לִישׁוֹן בְּיַחַד.
בְּכָל בֹּקֶר יָרַד בּוּלִי אֶל הַבִּקְתָּה וּבִקֵּר אֵצֶל הַגַּמָּד, כִּי הוּא אָהַב אוֹתוֹ מְאוֹד.
יוֹם אֶחָד נָתַן לוֹ הַגַּמָּד בְּמַתָּנָה אֱגוֹז. בּוּלִי פִּצֵּחַ וְאָכַל אוֹתוֹ.
"זֶה הָיָה כָּל כָּךְ טָעִים – מָה תִּתֵּן לִי מָחָר?" הוּא שָׁאַל.
"תָּבוֹא וְתִרְאֶה," עָנָה לוֹ הַגַּמָּד.
לְמָחֳרָת בָּא בּוּלִי אֶל הַגַּמָּד וְהוּא נָתַן לוֹ תּוּת אָדֹם וּמָתוֹק וּבוּלִי אָכַל גַּם אוֹתוֹ.
"זֶה הָיָה כָּל כָּךְ טָעִים – מָה תִּתֵּן לִי מָחָר?" שָׁאַל בּוּלִי אֶת הַגַּמָּד בְּצִפִּיָּה.
"תָּבוֹא וְתִרְאֶה," הֵשִׁיב לוֹ הַגַּמָּד.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא בּוּלִי שׁוּב אֶל הַגַּמָּד. הַפַּעַם נָתַן לוֹ הַגַּמָּד מַתָּנָה אֲרוּזָה בִּנְיָר שֶׁל זָהָב.
טִפֵּס הַדְּבִיבוֹן עַל הָעֵץ, הִתְיַשֵּׁב עַל הֶעָנָף שֶׁלּוֹ וּפָתַח אֶת הַחֲבִילָה. בִּפְנִים הוּא רָאָה יַהֲלוֹם נוֹצֵץ.
הוּא הֶחְזִיק אוֹתוֹ בְּכַפּוֹ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. הַיַּהֲלוֹם נָצַץ כְּמוֹ כּוֹכַב זוֹהֵר, וְאָז הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהַכּוֹכָב שֶׁלּוֹ קוֹרֵא לוֹ לָבוֹא אֵלָיו.
הֶחְזִיק בּוּלִי אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּכַפּוֹ כָּל אוֹתוֹ יוֹם, עַד שֶׁיָּרַד הָעֶרֶב וְכוֹכָבִים עָלוּ בַּשָּׁמַיִם.
הַכֹּל הָיָה חָשׁוּךְ. בּוּלִי, דּוּלִי וְאִמָּא דְּבִיבוֹנִית שָׁכְבוּ עַל הֶעָנָף שֶׁלָּהֶם וְהָלְכוּ לִישׁוֹן.
וְאָז, מִתּוֹךְ הַשָּׁמַיִם הַסְּגֻלִּים הָאֲפֵלִים, הוֹפִיעָה פֵיָה יְפֵהפִיָּה עִם שִׂמְלָה וְרֻדָּה וְשֵׂעָר אָרֹךְ וְזָהֹב.
הִיא לָקְחָה אֶת בּוּלִי, חִבְּקָה אוֹתוֹ חָזָק חָזָק וְעָפָה אִתּוֹ גָּבוֹהַּ אֶל הַכּוֹכָבִים הַיָּפִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הֵם עָבְרוּ עַל-פְּנֵי כּוֹכָב מֵאִיר, שֶׁעָלָיו הָיָה יַעַר שֶׁבּוֹ צָמְחוּ פִּטְרִיּוֹת אֲדֻמּוֹת וְיָפוֹת.
"כַּמָּה יָפוֹת הַפִּטְרִיּוֹת הָאֵלֶּה! אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָן מִקָּרוֹב! אֲנִי רוֹצֶה לָגַעַת בָּהֶן וְלִקְטֹף לִי אַחַת יָפָה כָּזֹאת!" קָרָא בּוּלִי.
"אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת," אָמְרָה הַפֵיָה. "עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עָפִים אֶל הַכּוֹכָב שֶׁלְּךָ."
[...]
עוד עברו הפיה והדביבון על פני כוכב עם סנאים חמודים וגם בו לא עצרו, עד שהגיעו לכוכב יפהפה – הכוכב המיוחד שלו....
[...]
רָאָה בּוּלִי שֶׁעַל הַכּוֹכָב הַזֶּה יֵשׁ קֶשֶׁת צִבְעוֹנִית מַרְהִיבָה וְזוֹהֶרֶת, וְעָלֶיהָ תָּלוּי עַרְסָל מְעֻטָּר בְּפַעֲמוֹנֵי כֶּסֶף קְטַנִּים. הַפֵיָה הֵבִיאָה אֶת הַדְּבִיבוֹן עַד לָעַרְסָל וְהוּא יָשַׁב בְּתוֹכוֹ וְהִתְנַדְנֵד, וְעִם כָּל תְּנוּעָה צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף בְּקוֹל עָדִין וְקָסוּם.
לְקוֹל הַצְּלִילִים רָאָה הַדְּבִיבוֹן לְפֶתַע אֶת הַיַּעַר וְאֶת הַבִּקְתָּה, אֶת הַגַּמָּד טוֹב הַלֵּב וְאֶת הָעֵץ שֶׁעָלָיו הוּא גָּר. וְהוּא רָאָה אֶת אָחִיו הַדְּבִיבוֹן הַקָּטָן דּוּלִי, מְכֻרְבָּל בִּזְרוֹעוֹת אִמָּא דְּבִיבוֹנִית.
פִּתְאוֹם הִרְגִּישׁ בּוּלִי שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ מְאוֹד מְאוֹד לְאָחִיו הַדְּבִיבוֹן הַקָּטָן.
"פֵיָה טוֹבָה, אֲנִי רוֹצֶה לַחְזֹר לְמַטָּה, לְאָחִי הַקָּטָן," אָמַר בּוּלִי.
אֲבָל הַפֵיָה עָנְתָה לוֹ, "חַכֵּה בּוּלִי חָמוּד, עָלֶיךָ לְהִתְנַדְנֵד עוֹד קְצָת בְּעַרְסַל הַפַּעֲמוֹנִים. כְּשֶׁהַלַּיְלָה יִתְעַיֵּף וְהַבֹּקֶר יִתְקָרֵב, נַחְזֹר בְּיַחַד הַבַּיְתָה אֶל אִמָּא וְאֶל דּוּלִי."
מְעַט לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, כְּשֶׁהָעוֹלָם עֲדַיִן הָיָה עָטוּף בַּצְּעִיפִים הַכְּחֻלִּים וְהַסְּגֻלִּים שֶׁל הַחֹשֶׁךְ, אָמְרָה הַפֵיָה, "בּוֹא בּוּלִי, עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לָרֶדֶת בְּסֻלַּם הַכּוֹכָבִים."
רַק עַכְשָׁו רָאָה בּוּלִי, שֶׁמִּן הַקֶּשֶׁת בַּעֲנַן יוֹרֵד סֻלָּם אָרֹךְ וְדַק, שֶׁמַּגִּיעַ עַד לִקְצֵה הַכּוֹכָב שֶׁלּוֹ. הוּא הֵחֵל לָרֶדֶת בַּסֻּלָּם עַד שֶׁהִגִּיעַ לָאֲדָמָה שֶׁל הַכּוֹכָב שֶׁלּוֹ.
בדרך בחזרה, בולי הדביבון הקטן כבר לא רצה לעצור בכוכבים בדרך לראות את הפטריות האדומות ואת הסנאים החמודים. הוא רק רצה לחזור לאמו ולאחיו...
[...]
לְבַסּוֹף הֵם רִחֲפוּ לְמַטָּה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָעֵץ שֶׁמִּתַּחְתָּיו הָיְתָה בִּקְתַּת הַגַּמָּד הַקְּטַנָּה. הַפֵיָה הֵנִיחָה אֶת בּוּלִי עַל עֲנַף הָעֵץ הֶעָבֹת, עָטוּף בְּעַרְפִלֵּי חֲלוֹם, וְהוּא הִתְכַּרְבֵּל לוֹ לְיַד אָחִיו דּוּלִי, בִּזְרוֹעוֹת אִמָּא דְּבִיבוֹנִית, וְשָׁם יָשַׁן עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
הירשמו לרשימת התפוצה שלי (טופס בתחתית כל עמוד באתר) ו/או לחברות באתר לקבלת מידע ומבצעים על עוד סיפורים לילדים לפני השינה וסיפורים אחרים!
תגובות