top of page

סיפורים לילדים לאור התפתחות הילד/ מאת גלעד גולדשמידט

היום יש לי בשבילכם כתבה מיוחדת בנושא משמעות הסיפור, החשיבות של סיפור על ידי אדם ולא מכונה, והתאמת סוגי סיפורים שונים לילדים בגילאים מסוימים. מרתק!...

ד"ר גלעד גולדשמידט הוא גם המייסד - ביחד עם מיכל בן שלום - של בית הספר ולדורף בהרדוף, גם ראש הפורום הארצי לחינוך ולדורף בישראל, מייסד ומרצה בהכשרות מורי ולדורף שונות המשלבות תעודת הוראה בדוד ילין, אורנים ועוד, וגם כותב ומוציא לאור בעצמו ספרי ילדים ייחודיים הנוגעים לשאלות עמוקות שונות, והוא גם השכן שלי מזה שנים רבות וזכיתי שילדיי יאכלו נקטרינות מהעץ שלו כשהיו קטנים...

ביקשתי ממנו כתבה בנושא זה והוא נתן לי בשמחה את הכתבה הבאה. תודה גלעד!

ואגב... במשך 8 שנים הייתי גם אמא בכיתה של המחנכת אסתר עיבל הנפלאה, שהיא גם הציירת שאיירה את ספרי הילדים של גלעד שתראו לאורך הכתבה...

לרכישת ספרים מגלעד - פנו אליו ישירות במייל giladgoldshmidt@gmail.com


סיפורים לילדים לאור התפתחות הילד

מאת גלעד גולדשמידט

סיפור נכון ומתאים שמסופר היטב ומובא לילד בזמן הנכון יכול להפוך ולהיות אבן בניין משמעותית ביותר להתפתחותו החיובית של הילד. סיפור לא מתאים, בזמן לא נכון, או שמסופר בצורה גרועה ולא מכוונת לילד יכול לשמש אבן נגף בהתפתחותו של הילד ולעכבה במישורים רבים. מי מאיתנו אינו זוכר סיפורים משמעותיים בילדותו? סיפורים שמילאו את עולמנו הפנימי וצבעו אותו בצבעים זוהרים לשנים רבות? ומי אינו זוכר סיפורים מפחידים ומלאי אימה? סיפורים שמילאו את עולמנו בפחד וחשכה?

מה הוא הדבר המיוחד כל כך בסיפור? מה סוד הקסם שנעוץ בו? מה מקור משיכתו העצומה עבור ילדים?

סיפור טוב יוצר עולם. עולם סגור, עם חוקים משלו, תמונות משלו, גיבורים משלו, ועוד מאפיינים רבים שמשמעותם ניתנת להם מתוך ובתוך עולם סגור זה. בתוך עולם זה משהו מתרחש, הדרמה נבנית, העלילה נרקמת, מתפתחת, מגיעה לשיא ולבסוף לסיום.

כמעט לכל אדם, בכל גיל, ארץ ותרבות יש פינה חמה, רגש חם לסיפור. על כך מבוסס בסופו של דבר מרכיב ניכר מהאמנות והתרבות. סרטים, הצגות, מופעים מוזיקליים, שירים, תוכניות וסדרות בטלוויזיה, וכמובן רוב סוגי הספרות, כולם בונים על סיפור זה או אחר שנמצא ביסודותיהם.

עבור הילדים (וגם עבור אותם מבוגרים ששמרו בתוכם על משהו מעולם הילדות) מהווה הסיפור בכל זאת משהו מיוחד עוד יותר. הילד מטבעו נמצא בתוך עולם פנימי יותר, סגור יותר וסובייקטיבי יותר מהמבוגר. בעולמו הפנימי של הילד, לפחות עד גיל מסוים, ישנם עדיין חוקים אחרים לגמרי מעולם המבוגרים. ניתן לראות זאת במשחק הילדים בצורה יפה. הילד בשנותיו הראשונות אינו משחק עם העצמים סביבו, עם צעצועיו ועם יצורי הטבע כמשהו מת ודומם. צעצועיו והחפצים סביבו הינם חיים לגמרי, הם מדברים, מקשיבים, מרגישים, חושבים – בקיצור, הם אנושיים בדיוק כמוהו. הילד גם הוא, בדומה לסיפור, חי בתוך עולם סגור, בעל חוקים משלו, תמונות משלו ועלילות שפעמים רבות הינן שונות לגמרי מהמציאות החיצונית סביב.


טבעו הפנימי של הילד קשור לטבעו של הסיפור

מכאן הקשר המיידי והמשמעותי כל כך של הילדים לסיפורים. טבעו הפנימי של הילד קשור לטבעו של הסיפור. שניהם חיים במובן מסוים באותו עולם. הסיפור מדבר בצורה ישירה לגמרי וטבעית לנפשו של הילד. מזווית זו מהווה הסיפור כלי חינוכי מלא עוצמה. זהו אחד מהגשרים העיקריים בין עולמם של המבוגרים לעולם הילדות, הפתח דרכו אנו כמבוגרים יכולים לחדור לעולמו של הילד, לעורר אותו, להשפיע עליו ולכוונו. כמו כל כלי, גם הסיפור יכול להיות מכוון למטרות טובות ומועילות ויכול להתכוון למטרות וכיוונים פחות טובים. העוצמה הטמונה בו דומה לחרב פיפיות, ניתן לעשות בה שימוש לצד זה או אחר...

אחד מהשימושים העיקריים שנעשה בסיפור בתרבותנו הינו כנשא לאמצעי מדיה שונים. במיוחד נכון הדבר לגבי כל הקשור לילדים: תרבות ילדים, בילוי זמנם הפנוי ומה שמכונה כיום אמצעים חינוכיים. תוכניות טלוויזיה, סרטי וידיאו, משחקי מחשב מגוונים, משחקים אלקטרוניים וכדומה ממלאים את עולם הילדות כדבר מובן מאליו. לכולם משמש הסיפור כבסיס, כאשר עליו נבנה כבר כל השאר, התמונות בסרטים, האפשרויות השונות והאפקטים במשחקי מחשב, התחרותיות מול עצמי או מול אחרים במשחקים אלקטרוניים.


ההבדל בין סיפור על ידי אדם לסיפור דרך מכשיר

מן הראוי בכל זאת לשים לב להבדל המשמעותי בין סיפור שמסופר על ידי אדם (בדרך כלל המבוגר) עבור אדם אחר (הילד), לבין סיפור שמשמש כנשא עבור אמצעי המדיה השונים ומועבר בסופו של דבר על ידי מכשיר לילד. כאשר מספרים סיפור לילד בונה הוא בעצמו את תמונותיו הפנימיות. הוא נמצא לגמרי בתוך התרחשות פנימית, מעין עולם פנימי של תמונות, תהליכים, רגשות ותחושות. בתוך עולם זה הוא בונה מעצמו, בפעילות פנימית מלאת חיים את התמונות. אלה תמונותיו שלו, הוא מעלה אותן והן אישיות ומיוחדות רק לו. זהו תהליך בונה, מלא דמיון, פעילות, מאמץ וחיים פנימיים. עם כל סיפור מעשיר הילד את עולמו הפנימי, את דמיונו, את רוחב תמונת העולם שלו, וחשוב לא פחות, הוא עובר תהליך של בנייה פנימית, של התגברות, התאמצות ויצירה. סיפור טוב אינו משאיר את הילד כמו שהיה לפנים, הוא במובן מסוים מעט שונה, משהו נבנה בפנימיותו. בנוסף, מחזק הסיפור, כאשר הוא מסופר על ידי המבוגר, את היצירה של קשרים אנושיים משמעותיים. במקרים רבים זהו חינוך לאינטימיות, למגע אנושי, להקשבה, לדיאלוג ולעוד איכויות אנושיות רבות שקשה מאוד להשיגן בדרך אחרת.

סיפור שמשמש רק כבסיס לסרט, משחק מחשב או כל הפעלה של מכשירי המדיה השונים מועבר דרך מכשיר. זוהי איכות שונה לגמרי. האיכויות האנושיות שהוזכרו לעיל הופכות מייד למשניות ונעלמות עבור איכויות המכשיר: זוהר חיצוני, אפקטים, הפעלה אינטנסיבית של החושים ושאיבת נפשו של הילד למכונה. במקום העצמה וחיזוק של איכויות אנושיות הופך כל סרט, כל משחק מחשב וכל זמן צפייה בטלוויזיה להפך הגמור; זהו במובן העמוק "חינוך" להסתגרות, לריחוק ולשִכחה עצמית. במובן זה, לא קשה לראות כיצד לרבות מהמחלות של גיל ההתבגרות בפרט והתרבות הכללית בכלל נטמנים הזרעים מהישיבה האינטנסיבית מול מכשירים בגיל הצעיר.


סיפור על ידי אדם מעודד פעילות פנימית והשתתפות אצל הילד

בנוסף, קיים הבדל עצום באיכות הפנימית של ההשתתפות והפעילות הפנימית בין הקשבה לסיפור שמסופר על ידי אדם לבין צפייה באותו סיפור עצמו כאשר הוא הופך לסרט. ההקשבה לסיפור מפעילה כוחות רבים ומגוונים בנפשו של הילד. הדמיון יוצר את התמונות המסופרות ומשלים הרבה ממה שלא מסופר או מתואר, החושים מתעוררים כביכול מבפנים ויוצרים מתוך עצמם את אותו עולם שלם של דימויים ותהליכים, של רגשות, ריחות, צלילים ומתח פנימי שיוצרת עלילת הסיפור. הילד נמצא בתהליך יצירתי, מלא דמיון ופעילות, ובונה את הסיפור שוב בפנימיותו. כל זה "נחסך" עבורו עם הטלוויזיה, הווידאו והמחשב. העולם המכאני – וככל שיהיה משוכלל ומושלם יותר, כך יעשה זאת רק יותר טוב – עושה עבור הילד למעשה הכול. הפעילות הפנימית, הפעלת כוחות הדמיון, התעוררות החושים הפנימיים, כל אלה ועוד מגוון רחב של פעילויות נמנע מהילד כאשר הוא צופה בסרט.

הטלוויזיה ועמה כל שאר המכשירים שמתווכים עבור הילד את העולם יוצרים את "החינוך" היעיל ביותר לעצלות פנימית, לציפייה שהכול יבוא אלי מוכן, גמור וללא כל מאמץ, לריקנות ולעולם פנימי רדוד, שטוח ותלותי.



יש אם כן לנסות ולספר לילדים סיפורים בצורה ישירה, אנושית, כאדם לאדם, וכן רצוי להמעיט כמידת האפשר את הצפייה באמצעי המדיה השונים.

אופן הסיפור קשור מאוד הן למספר עצמו, הן לילד לו מספרים והן לאופי הסיפור אותו מספרים. בכל מקרה יש משמעות רבה לגיל הילד לו מספרים, ועל הסיפור להיות מכוון למקום בו נמצא הילד ולשלבי התפתחותו. בהכללה ניתן לומר שרצוי לספר סיפורים בצורה שאינה דרמטית, ללא רגשנות יתירה וללא הצגות חיצוניות ואפקטים. דבר זה נכון עוד יותר כאשר מדובר בילדים קטנים מגיל שש-שבע. עלינו לזכור שוב שהילד יוצר את עולם הסיפור בפנימיותו. הוא בעצמו מוסיף את הצבעים, הצלילים, הריחות, וכל שאר המאפיינים של אותו עולם פנימי שנבנה בזמן הסיפור. כל "עזרה" למלאכת בנייה מופלאה זו, הינה מיותרת ורק מונעת מהילד להפעיל את כוחותיו הפנימיים. מכאן שסיפור טוב צריך פשוט לעבור לילד בצורה הפשוטה, החמה והמיידית ביותר. אין הכוונה כמובן למסר אינטלקטואלי וקר, שמוסר רק את העובדות, אלא לסיפור שמסופר בצורה פשוטה, צנועה ומותאמת לרוח הסיפור עצמו אותו מספרים.


זמן סיפור הינו משמעותי

גם זמן הסיפור הינו משמעותי. כמובן שניתן לספר סיפורים בכל עת, ואם הסיפור מתאים לילד והוא מסופר בצורה האמורה לעיל הוא כמעט תמיד יהיה מבורך. אולם ישנן שעות בהן הסיפור משפיע יותר, בהן תמונותיו נכנסות עמוק יותר לנפש הילד. זמן כזה הוא זמן ההשכבה. המעבר מערוּת לשינה אינו קל לילדים רבים. זמן שקט ואינטימי בין ההורים לילד, זמן בו מקריאים סיפור בצורה שקטה ופשוטה, לאחר שהילד עשה כבר את כל ההכנות הדרושות לשינה, הינו זמן משמעותי ביותר. כך ניתן להכין את הילד בצורה הרמונית ויפה למעבר לשינה. תמונות הסיפור שוקעות כך בצורה עמוקה בנפש הילד בזמן הלילה ויכולות לעזור להתפתחותו ולבניית עולמו הפנימי בצורה היפה ביותר.

תמונות הסיפור עובדות במעמקים, ומכאן גם השפעתן המשמעותית כל כך. הן עובדות בצורה הטובה ביותר אם לא מפרשים, מסבירים, מנתחים או מרחיבים אותן עבור הילד. עליהן לעמוד כפשוטן לפני הילד. הנטייה להסביר ולפרש כל דבר יכולה להזיק ביותר בגיל הצעיר, במיוחד כאשר מדובר בסיפורים. השכלתנות פוגעת בכוחות החיים של הילד ופעמים רבות מונעת את התפתחותם. מקומה בגיל מבוגר בהרבה משנות הילדוּת הרכות, וכמו שתמונות הסיפור בונות ומרחיבות את עולמו הפנימי של הילד, מחיות אותו ומשמשות אבני בסיס להתפתחותו, כך השכלתנות והחשיבה המופשטת של סיבה–תוצאה מביאה רק שיממון נפשי וריקנות, ומצמצמת את עולמו הפנימי של הילד. לכן עלינו לספר את הסיפור כפשוטו, ללא הסברים וביאורים, ולהניח לתמונות לפעול את פעולתן בשקט וללא התערבות.


התאמת הסיפור להתפתחות הילד

חשיבות גדולה יש, כפי שכבר ראינו, להתאמת הסיפור, עלילתו, תמונותיו, משבריו ושיאיו להתפתחות הילד. כשם שניתן לשרטט את התפתחות הילד באופן כללי (כמובן עם שינויים הכרחיים מילד לילד), כך גם ניתן לומר משהו כללי על התאמה זו. אלא שצריך מייד להסתייג ולומר שכל ילד הינו עולם שלם בפני עצמו, עולם מיוחד ומקורי, ולכן צריך לבחון את הנאמר לעיל עבור כל ילד וילד בצורה מאוד אינדיבידואלית ומיוחדת רק לו עצמו.

בצורה מאוד כללית אם כן, כבסיס להתייחסות אינדיבידואלית, ניתן ליצור את ההקבלה הבאה בין תוכן סיפורי ובין התפתחות הילד:

בשנה הראשונה ניתן כמובן לספר לילד סיפורים, אולם מובן שהוא עדיין אינו קולט את המסר הסיפורי באופן מודע, כך שהמשמעות אינה כל כך בתוכן, אלא הרבה יותר בסגנון הסיפורי. במובן זה, שירה ונגינה מתאימות יותר בגיל זה. שירה ונגינה (בעיקר מכלי נגינה ופחות ממכשירים מכניים) מעוררות כוחות משמעותיים בנפש הילד ומטפחות במובן העמוק יצירתיות, זרימה והרמוניה. הסיפור אם כן עדיף שיסופר בצורה מוזיקלית, ריתמית, בדקלומים עם חרוזים וכדומה. ככל שהילד קטן יותר, כך יש להימנע מרגשות עזים, דרמות, הצגות ותוספות שאינן נובעות מהסיפור עצמו. בוודאי שלא רצוי לאור כל הנאמר להסביר, לפרש או להעמיק בסיפור בצורה אחרת באופן מחשבתי.


בגיל 2-3 - המצאת סיפור על ידי המבוגר עם דגש על פעולות ועשייה

עבור ילדים בגילאי שנתיים-שלוש מתאימים בעיקר סיפורים קצרים, בעלי אופי אמנותי: שירים קצרים בחרוזים, דקלומים קצרים עם משקל וקצב חוזר על עצמו, סיפורים שיש בהם חזרות רבות, או בעלי אופי מעגלי וכדומה. הדגש הינו שוב על הסגנון הסיפורי ופחות על התוכן. לילדים בגיל זה משמעותי ביותר כל מה שחי מסביב לסיפור עצמו: הקשר עם המבוגר, האווירה שנוצרת בשעת הסיפור, הקצב, הריתמוס, החריזה, החזרות הרבות, מילים יפות שחוזרות על עצמן, דגשים אמנותיים, שיר או מוזיקה בתוך הדקלום או הסיפור, מנגינת הסיפור עצמו וכיו"ב.

התוכן עצמו יכול להיות קשור לחיי היומיום של הילד ומשפחתו, או לכל הנקרה בדרכו. חיות, עצמים ואלמנטים מהטבע סביב, בני משפחה, וכמובן סיפורים ודקלומים פשוטים מספָרים. תוכן הסיפור בגיל זה הינו פשוט, לרוב מחזורי, ללא עלילה מסובכת ומורכבת ועוד ללא משבר. העלילה המורכבת, הדרמה והמשברים מקומם בגיל מאוחר בהרבה. עלינו לחשוב על אווירה פשוטה, הרמונית וחוזרת על עצמה, עם התמקדות בנושא אחד. כמו כן, יש משמעות לכך שתהיה בסיפור הרבה פעילות. זהו הגיל הפעיל ביותר בחיי האדם (מהבחינה הפיזית-ביולוגית) ועל הסיפור להיות סיפור של פעילות. הפעלים הם במרכז בגיל זה. מה עשה העכבר: כיצד הוא רץ, קפץ, דילג, התחבא, חפר, אכל – ופחות איך הוא נראה, מה חשב ודמיין וכדומה.

זהו הגיל בו המצאת הסיפור על ידי המבוגר הינה הדבר המתבקש ביותר, הפשוט והמתאים ביותר. כל פיסת עולם מקרית יכולה להפוך, עם מעט יצירתיות, כושר אלתור ודמיון לסיפורון משובב נפש. יש בכך דבר מתאים בהרבה מהסברים שכלתניים על מה שהילד חווה סביבו. דרך הסיפור והשיר מתחַייה עבור הילד העולם סביבו: החיות הקטנות בטבע, הרהיטים, הבגדים שעליו ללבוש, האוכל על השולחן, התמונות שעל הקיר – כל אלה יכולים לשמש בסיס ליצירת עולם קסום עבור הילד דרך המבוגר.


חזרות הן יסוד משמעותי בגילאי 2-3

במיוחד בגיל זה קיימת משמעות לחזרות על אותו סיפור שוב ושוב. הילד הבריא אוהב את החזרות. יש בכך משהו נכון ובריא להתפתחותו, למרות שלעתים מעט מייגע עבור המבוגר. החזרות בונות איכויות רבות בילד בצורה מאוד יסודית והרמונית. המפגש הנפשי החוזר עם אותן תמונות, אותו ריתמוס, קצב, חריזה וכל שאר האיכויות שהסיפור מביא עמו, מטפח ביטחון עצמי, יציבות, עומק, ותורם לבניית הזהות העצמית המגובשת ולעוד צדדים בהתפתחותו הבריאה של הילד. מכאן שיש ללכת עם הילד בגיל זה ולספר את אותו סיפור שוב ושוב, יום אחר יום במשך תקופה ארוכה (לפחות שבועיים–שלושה).


בגיל 4-5 - סיפור בעל עלילה

כאשר עוברים לגילאי ארבע-חמש ניתן כבר לספר סיפור בעל עלילה. הכוונה לסיפור שמכיל התחלה, אמצע וסוף. סיפור עם תהליך, עם מפנה או משבר, סיפור בו ישנה כבר דמות מרכזית או דמויות מרכזיות ואלו עוברות תהליך של התפתחות, של שינוי ושל גדילה. אלא שהמשבר, המפנה, הדרמה עדיין ממש בראשיתם. רצוי תמיד לכוון את הסיפור באופן מאוד אינדיבידואלי לילד לו מספרים, כך שהוא יוכל להיבנות מן המשבר, לשאוב ממנו כוחות, להתגבר עם הדמות המרכזית על הסכנה והמכשולים, לצאת לאחריו חזק יותר ושלם יותר, ולא חלש וחסר ביטחון. בגיל זה כבר יש משמעות לתמונות ולעלילה לא פחות מאשר לאופן הסיפור, לריתמוס, לחריזה ולמוזיקה של הסיפור, שכה משמעותיים בגיל הצעיר יותר. אלא שעדיין יש לכל האלמנטים שהוזכרו משמעות גדולה. יפה לשלב בסיפור בגיל זה דקלומים, שירים, מוזיקה, וכל דבר אחר שמחייה את הסיפור והופך אותו לחוויה פחות שכלתנית ויותר שלמה ואנושית. כמו כן, יש עדיין מקום בגיל זה לסיפורים בחרוזים, אלא שהם יכולים להיות רחבים וארוכים יותר.

החזרות עדיין משמעותיות ביותר, לא רק בכך שניתן עדיין לספר סיפור שוב ושוב במשך כמה ימים, אלא גם בתוך הסיפור עצמו. זהו השלב הסיפורי המתאים ביותר לסיפורי חזרה, לסיפורים בהם מוטיב מסוים חוזר שוב ושוב במהלך העלילה. חזרה וריתמוס בונים כאמור בצורה יפה ומבריאה את המערכות הריתמיות של הילד ומחזקות אותו במובנים רבים.


לגילאי 6-7 - מעשיות עם וסיפורים ארוכים ומלאים

הילדים בגילאי שש-שבע, הגיל בו מסיימים את תקופת הגן ועוברים לכיתה א', מגיעים לבשלות נפשית המאפשרת להם לשמוע ולהפנים סיפורים ארוכים על כל המוטיבים והמאפיינים של סיפור מלא וטוב. זהו הגיל הבשל ביותר למעשיות העם. כעת העלילה, על רצף התמונות שהיא נושאת בחובה, נמצאת במרכז. כעת יכול הגיבור לעבור מסע של ממש, דרך תהומות ומשברים, על מנת להגיע בסופו של הסיפור למצב חדש, בשל, מבוגר ושלם יותר. לרוב זהו הזמן הנכון למעשיות האחים גרים, המעשיות הרוסיות ושאר מעשיות העם מפינות העולם השונות.

הילד בגיל זה עובר עם כל לבו ונפשו את המסע של גיבור המעשייה – הוא תועה עמו ביער, נכלא אתו במרתף, נאבק בחיות רעות, הופך למכושף בצורות שונות ומשונות, אך גם מוצא את דרכו, מתגבר על החיה, יוצא מהכלא ומתגבר על הכישוף לטובת צורה יפה ומושלמת יותר. במידה והסיפור אכן מתאים, והילד אכן בשל עבורו, הרי שכל סיפור הינו תהליך של התגברות, צמיחה ושינוי פנימי לקראת אנושיות מלאה יותר. עדיין ניתן כמובן לשבץ שירה, חריזה, דקלומים ריתמיים ועוד אלמנטים רבים שיחדירו בסיפור כוחות חיים, מוזיקליות וכביכול יחממו אותו. אולם המוקד הינו העלילה עצמה. זו גם הסיבה שלא רצוי, גם בגיל זה, להפוך את הסיפור לדרמה רגשית. מן הראוי שאופן הסיפור יהיה פשוט, שקט ובהתאם לעלילה עצמה ולא לרגשות המספר. התמונות עצמן צריכות לעשות את העבודה ולהשפיע על נפש הילד – ולא רגשותיו של המבוגר.

יש להדגיש שוב, גם בגיל זה, את חשיבות התמונה כאמצעי משמעותי ביותר להתפתחותו החיובית והבריאה של הילד. התמונות פועלות בצורה הטובה ביותר כאשר הן עומדות בפני עצמן לפני נפש הילד, ללא הקדמות מיותרות, רגשות מתערבים ופרשנויות שכלתניות. האיכות השכלתנית של פירוש, ניתוח, הבנת משמעויות וזכירה סלקטיבית הורסת הרבה מן האיכויות הבריאות שהסיפור יכול להביא. לכן רצוי תמיד, לפחות עד לגיל ההתבגרות, לא לפרש ולנתח את הסיפור, אלא פשוט לספרו, כמו שהוא, ואז לתת לתמונות לעשות בשקט את שלהן.

עדיין יש מקום רב בגיל זה, כמובן בהתאם לנטיות ולקו האינדיבידואלי של כל ילד וילד, לספר סיפור יותר מפעם אחת. חזרות בתוך סיפור ושל אותו סיפור עצמו מחזקות במובנים רבים את התפתחותו ההרמונית של הילד ורצוי לעודדן. כמו כן, עדיין רצוי לספר לפני השינה את הסיפור הארוך של היום.


בגילאי 8 - עד גיל ההתבגרות - עדיין דגש על דמיון. תנ"ך, מיתולוגיה, סיפורי עם ועוד

בגילאים הבאים, בין השנים שמונה ועד לגיל ההתבגרות, עובר הסיפור על ידי המבוגר לרוב מטמורפוזה, והילדים מעדיפים במקרים רבים לקרוא בעצמם. הקריאה בגיל זה היא מצוינת ומפתחת כוחות חשובים ביותר להמשך החיים, אולם גם לסיפור על ידי המבוגר עדיין יש מקום, גם בבית וגם בבית הספר. לרוב מתרחש בגיל זה מעבר מהתמונות הפשוטות של הסיפור בגילאים הצעירים ללמידה, שהינה במקרים רבים אינטלקטואלית, מכוונת ידע ומופשטת. הלימוד המופשט, כאשר הוא בא מוקדם מדי, יכול להמית כוחות רבים בנפש הילד. לפחות עד לגיל ההתבגרות המוקדם – גילאי 12, 13 – רצוי לדבר עם הילד בתמונות, בדימויים, וכמה שפחות בהפשטות, הכללות, נוסחאות וכללים מופשטים. מכאן שלסיפור על צורותיו השונות יש מקום חשוב בתהליכי הלמידה. במובן מסוים הוא עדיין האמצעי העיקרי דרכו ניתן להגיע לילד בדרך ישירה ומתאימה להתפתחותו.

תהליך לימודי בעל משמעות בשנים הראשונות בבית הספר היסודי כולל בתוכו כמעט תמיד משהו מן הסיפור. התמונות הן האמצעי דרכו ניתן להגיע לנפש הילד ולעוררה לסקרנות הלימודית. הן כביכול הדרך שבה יכולים המבוגר והילד להיפגש ולתת משהו זה לזה. מכאן המשמעות הרבה שיש לז'אנרים הסיפוריים השונים בבית הספר ולדורף בתהליכי הלמידה. סיפורי התנ"ך על עלילותיהם המופלאות, סיפורי המיתולוגיה מהעמים השונים, סיפורי חיות וצמחים, סיפורי עם שונים, כל אלה ועוד עומדים במרכז תהליכי הלמידה.

בגילאים אלו יש מקום גם לסיפור הארוך, שמסופר בהמשכים, מיום ליום או משבוע לשבוע. הילדים בשלב זה כבר מספיק מבוגרים על מנת להחזיק עלילה ורצף תמונות במשך זמן ארוך, לעיתים במשך שנה, ולחיות את עלילת הסיפור בצורה ריתמית משבוע לשבוע.

עבור ההורים בבית ישנה גם אפשרות לספר סיפורים עבור הילד במקרים רבים: התחלה של ספר כעידוד לקריאה עצמית, סיפורים שונים מחייהם שלהם, סיפורים ארוכים בהמשכים, וסיטואציות רבות בהן ניתן לספר לכמה ילדים בגילאים שונים סיפור. הסיפור עד לגיל ההתבגרות, כאשר הוא מכוון לילד, מתאים מבחינת הסגנון הסיפורי ותוכן העלילה, ואינו מפורש ומוסבר, יכול להוות תמיד אמצעי חינוכי מיטיב ומעודד התפתחות בריאה.


ספרי עיון מאת גלעד גולדשמידט בנושאי חינוך

לרכישת ספרים מגלעד - פנו אליו ישירות במייל giladgoldshmidt@gmail.com



338 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page