הסוסים

תרגמה מאנגלית ואיירה: תומר רוזן גרייס

סיפור זה ניתן להורדה בחינם מן הדף "סיפורים" באתר זה.

אין לי זכויות יוצרים על סיפור זה ואני לא מוכרת אותו. תרגמתי ואיירתי אותו ללא תמורה

למען ילדים, הורים ומורים דוברי עברית.

פעם, אבא ואמא וילדיהם הלכו לעשות מחנה.

הם נסעו רחוק אל ההרים. לבסוף הם מצאו שדה שבו יוכלו להקים אוהל. כולם היו עייפים מאוד מן המסע ומוכנים ללכת לישון.

אבל, בדיוק כשאבא זחל לתוך שק השינה שלו, הוא שמע צליל של סוסים דוהרים שהלכו והתקרבו:

גָלוֹפּ, גָלוֹפּ, גָלוֹפּ!

הם רחרחו סביב האוהל, משכו בחבלים וצהלו בקול רם. אבא יצא משק השינה והתחיל לזרוק עליהם רגבי אדמה, וצעק עליהם שילכו משם. והם הלכו.

התכרבל אבא שוב בשק השינה שלו והתכונן לישון, אבל פתאום שמע שוב קולות דהרה:

גָלוֹפּ, גָלוֹפּ, גָלוֹפּ!

הוא הציץ אל מחוץ לאוהל וראה שהסוסים באו שוב. הם רחרחו סביב האוהל, משכו בחבלים, רקעו ברגליהם וצהלו בקול רם.

אבא כעס. איך תוכל המשפחה שלו לישון?

הוא קפץ מתוך שק השינה שלו, יצא החוצה והתחיל להשליך מקלות על הסוסים. (זה לא כאב להם, הוא רק ניסה להבריח אותם…).

הוא צעק עליהם שילכו משם!

שוב הלכו הסוסים… אבל עד מהרה כעבור זמן קצר, הם חזרו בדהרה ובאו שוב, בפעם השלישית, ואבא ואמא והילדים שמעו אותם מתקרבים אל האוהל בדהרה מהירה: גָלוֹפּ, גָלוֹפּ, גָלוֹפּ.

הפעם עצר אבא לרגע וחשב.

ואז, לאט לאט, הוא פתח את פתח האוהל ויצא החוצה.

הוא עמד מול הסוסים והתחיל לדבר אליהם בקול רם.

"אני מצטער," אמר אבא לסוסים. "אני יודע שזה השדה שלכם, ואפילו לא שאלנו אותכם אם זה בסדר שנישן פה הלילה. יש לנו דרך ארוכה לצעוד מחר, והילדים שלנו עייפים. אנחנו נגיד לכם תודה גדולה אם תרשו לנו לישון כאן, בשדה שלכם.

בואו בחזרה מחר ותעירו אותנו בשעה שבע בבוקר – אנחנו מבטיחים לקפל את האוהל שלנו ולצאת לדרך ולפנות לכם את המקום שהשאלתם לנו כדי לישון בו בלילה!"

כאשר סיים להגיד לסוסים את כל זה, סגר אבא את פתח האוהל ונכנס שוב לתוך שק השינה שלו.

כעבור זמן קצר פסקו הרחרוחים ורקיעות הרגליים בחוץ. הסוסים הלכו משם.

המשפחה ישנה בשלווה, והתעוררה בבוקר לקול סוסים שנעו סביב האוהל בחוץ.

כאשר הביט אבא בשעון היד שלו, הוא ראה, שהשעה היא בדיוק שבע בבוקר!