סיפרה וציירה © תומר רוזן גרייס. קישור לקובץ להורדה ראו בסוף הסיפור. חוּרשָׁפית הפַּרפָּרית הקטנה והיפה התעוררה בבוקר על צמח החורשף הקוצני, שם היא בקעה מהביצה שלה. ממש באותו הזמן התעוררה סִרפָּדית הפרפרית היפהפייה על צמח הסרפד שלה. סרפד אולי דוקר לילדים, אבל פרפרי הסרפד אוהבים אותו מאוד וגרים עליו בתחילת חייהם! חורשפית שמחה באור השמש, המריאה והתעופפה לעבר צמח חלמית עם פרחים סגולים ונאים. היא נחתה על פרח סגול ושתתה ממנו צוף. פתאום נחתה לידה פרפרית יפה, שחורה עם כתמים כתומים ולב

היֹה היה מלאך רחום ששכן בענן בקצה הרקיע. הוא היה מלאך טוב ואוהב, שרצה להיטיב עם כל היצורים שבעולם. מדי ערב הוא היה יוצא מבית הענן שלו ועף לו לסיור על פני כל האזור, בטבע וביישובים ובשדות, לבדוק אם מישהו זקוק לעזרתו.

נימפית הפרפרית הקטנה התעוררה בוקר אביב אחד על צמח החלמית שלה והתרגשה מאוד – כי השמש זרחה והיה זה יום אביבי! נימפית התרגשה מאוד לקראת האביב, כי היא ידעה שבאביב היא תצטרך לעזוב את ביתה על שיח החלמית ולעוף רחוק רחוק צפונה. נכון שהיא תעוף גם עם אמא ואבא שלה, עם אחיה ואחיותיה ועם עוד הרבה פרפרים, אבל בכל זאת, יהיה מרגש מאוד לעוף בפעם הראשונה רחוק מהבית. "מתי זה כבר יקרה?" שאלה הנימפית את אמא פרפרה, והתאמנה בינתיים לעוף ברחבי הגינה. "עוד מעט, כשיתחמם עוד קצת," ענתה אמא פרפרה...

כּל תושבי הממלכה חיכו לאביר על הסוס הלבן. השמועה אמרה שיום יבוא והוא יִישׂא לאשה את הנסיכה סנודן. כשׁזה יקרה, כך אמרו, יגמר החושׁך הגדול והקרח שכיסה את הממלכה יִימס. יום אחד שמעו שומרי החומות פרסות סוס דוהר לכוון העיר. מרחוק מבעד לשלג הבהיר, הבחינו השומרים בסוס לבן דוהר ועליו רכוב אביר לבוש שריון קשׂקשׂים. הסוס ורוכבו קרבו אל שער העיר וזה נפתח לכבודם. ההתרגשות בממלכה הייתה רבה "הנסיכה שלנו עומדת להתחתן," כך לִחששו כולם, "האבּיר על הסוס הלבן הגיע." סיפור לילדים להורדה, סיפור

הלילה נחגוג את חג החיות, אמרה טִיפְּטוֹ. מהרו, שלא נאחר. היא דיברה אל אִצְטְרוּבָּלוֹן וּפִלְפֵּלוֹן, אשר היו עסוקים בהברשת זקניהם בעזרת ראשי דרדרים. אתה צריך להיזהר מאוד כשאתה מבריש את זקנך בעזרת ראש דרדר – זה דוקר! אַאוּץ'! אמר פלפלון ודקר את עצמו. בכלל, למה אנחנו צריכים להבריש את הזקנים שלנו כל כך יפה? אני אוהב שהזקן שלי עבות ופראי... "כי יום חג היום," השיב אצטרובלון. "וחוץ מזה, ג'רמי העכברון הבריש את הפרווה שלו יפה כשהוא בא הנה אל חג האבנים. אנחנו צריכים להיראות יפים מ

היה היה פעם ילד מלאך שגר בשמיים. הוא שיחק עם כל ילדי המלאכים האחרים בין הכוכבים. יום אחד הוא הגיע לכוכב הלכת שקוראים לו כדור הארץ, והוא מצא חן בעיניו. "הו, כוכב הלכת הזה נראה כל כך ירוק וזוהר," הוא קרא. "עם אוקיינוסים כחולים ועננים לבנים שנראים כמו קצף. הייתי רוצה לגור שם." סיפור לילדים להורדה

טִיפְּטוֹ הפיה החמודה, החברה של שני הגמדים אצטרובלון ופלפלון, שאיתם היו לה המון הרפתקאות, פגשה חילזון חסר בית בוכה בכי תמרורים. היא שאלה אותו מה קרה לו, וזה הסיפור שהחילזון סיפר לה: "פעם פעם," אמר החילזון, "לפני המון המון זמן, החלזונות היו ענקיים, גדולים כמו פילים, ואפילו גדולים יותר – היו כאלה שהיו גדולים כמו אוניות. הם היו מפליגים סביב על שבילי הכסף שלהם ומכרסמים עצים. לפעמים, מאות מהם היו נאספים סביב הר סלעי אחד שנקרא "גבעת הטירה", ויורים חיצים זה בזה. היה בתוכם שק חיצים מ

היֹה היָה פעם אֶלף צהוב. הוא היה כולו צהוב – אפילו האף שלו היה צהוב, ואפילו השם שלו היה צהוב! הוא פיזז לפה ופיזז לשם, הוא טס ופיזז לכל מקום, הוא נראה כמו כתם של אור שמש! "ספְּלאש!" הוא עף על נוריות צהובות מבהיקות. "ספְּלאש!" הוא נחת במרכז סביונים מחוֹללים. "ספְּלאש!" הוא עף אל ורדים צהובים...

אז מה הסיפור שלי עם הסופר היצירתי והפורה במיוחד, הכותב מקסים לילדים, האוריתמיסט ועושה תיאטרון הבובות רֶג דָאוּן? אז ככה... הכול התחיל מזה שחברה טובה שלי השאילה לי ספר שלו באנגלית לילדים בשם The Tales of Tiptoes Lightly (בתרגום חופשי, סיפורי הפיה טיפטו קלת הרגל) שמספר על הגמדים אצטרובלון ופלפלון (או בשפת המקור - Pine Cone and Pepper Pot. כמוה, סיפרתי לילדיי את הסיפורים בעברית – מתוך האנגלית, ככה בספונטניות (טוב, זה בא לי בקלות כי אני מתרגמת ספרים, מאמרים וסיפורים כבר שנים...).

פלפלון הארנבון הקטן, אחיהם של תותית ותלתון, מיהר כל הזמן. הוא רץ וטס לכל מקום הכי מהר שרק אפשר. הוא זינק וניתר – מהר מהר מהר – ממש לכל מקום שאליו הוא רצה להגיע. והוא תמיד רצה להגיע ראשון! הוא רקע ברגלו, הרעיד את זנבו – וזינק לדרכו! – הופ, הופ, הופ – והגיע ליעדו! אמא לבונית הארנבונית אמרה לו שוב ושוב להיזהר, אבל פלפלון המשיך למהר! אחיו תלתון התחנן לפניו – חכה! אבל פלפלון כבר זינק אל מעבר למעקה!

פעם, אבא ואמא וילדיהם הלכו לעשות מחנה. ‏ הם נסעו רחוק אל ההרים. לבסוף הם מצאו שדה שבו יוכלו להקים אוהל. כולם היו עייפים מאוד מן המסע ומוכנים ללכת לישון. אבל, בדיוק כשאבא זחל לתוך שק השינה שלו, הוא שמע צליל של סוסים דוהרים שהלכו והתקרבו: גָלוֹפּ, גָלוֹפּ, גָלוֹפּ! הם רחרחו סביב האוהל, משכו בחבלים וצהלו בקול רם. אבא יצא משק השינה והתחיל לזרוק עליהם רגבי אדמה, וצעק עליהם שילכו משם. והם הלכו. ‏

היה הייתה משפחה ענייה. האב היה שואב מים, האם הייתה תופרת, והיו להם שלושה ילדים – ­שני בנים ובת אחת. הם גרו בבית קטן על צלע של הר אחד מכוסה עצים ושיחים. היה זה מחוז שטוף שמש, והתושבים חיכו מאוד לגשמי החורף כדי שימלאו את הבארות ואת הנחל בוואדי. באותה תקופה עדיין לא היו ברזים וצינורות גדולים ומשאבות, והאנשים היו צריכים לשאוב את המים בדליים לתוך מיכלים גדולים ולהעלות אותם אל בתיהם על גבי עגלה משוכה על ידי סוס או חמור. פרנסתו של שואב המים לא הייתה רבה, אך ביחד עם מה שהרוויחה האם