מה אידיאלי לסיפורים לפני השינה?

כדי לא לעורר את הילדים במקום להרדים אותם....

(זוכרות את הכתבה המיוחדת שכתבתי בנושא זה?)

אבל גם לצרכים האישיים שלהם. יש ילדים שישמחו לסיפורים ארוכים, ואחרים שזה בעצם יותר מדי להם ועדיף להם סיפור קצר ויותר שירי ערש, למשל. מה שכן, שימו לב שסיפור מאוד קצר עלול להיות קצר מכדי לעזור לילדים להירדם. בדיוק לשם כך נועדה החזרתיות – זה אידיאלי, כי אפשר להאריך כך סיפור שמסופר מן הדמיון בלי להעלות את רמת המתח בצורה מעוררת.

כלומר, האם רצוי לספר מספר שמכיל ציורים, או שאפשר גם לספר מספר בלי ציורים או בכלל מהדמיון? – מניסיוני, שניהם אפשריים לגמרי. זה קצת תלוי באופן שבו אתם מארגנים את זמן ההליכה לישון. אם מספרים סיפור בסלון או בכל אופן עדיין עם אור דלוק, אז מתאים כמובן סיפור מתוך ספר, ובוודאי שילדים יאהבו לראות תמונות. אבל אפשר גם להשכיב ילדים באור עמום ולספר בעל פה או מהדמיון – וזה עובד נהדר. במקרה כזה, אין צורך בתמונות או ציורים, כי הילדים כבר משלימים אותם בעצמם בדמיונם....

מפעילות שיותר דומה למה שקורה בשעות היום – אל רגיעה ששייכת ללילה. כשהסיפור משקף את האפקט שאנחנו רוצים ליצור, לא תהיה לילדים ברירה אלא להירדם ביחד עם הדמויות בסיפור... בעיקר אם נלווה זאת בכך שנספר בהתחלה בטון יותר פעלתני ולאחר מכן, עם התקדמות הסיפור לעבר מצב רגוע, נלווה זאת בשינוי מתאים של נימת הדיבור שלנו לקול שקט ושלו שהולך ונעשה גם איטי ורך יותר.

ומי שימשיכו לקרוא יזכו לשמוע יותר על פרויקט שירי הערש המיוחד שלי. בינתיים, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שלי בנושא "שירי ערש - אמנות אבודה?" וגם להאזין לשיר ערש קטן... שיר ערש אמריקאי ידוע בגרסת מילים משלי (ואני שרה, בליווי לירה אלט, למי שמכירה).

השיר הזה, אגב, מדגים באופן מעולה את האפקטיביות המדהימה של עקרון החזרתיות הקצת מונוטונית שפועלת כאלמנט מרגיע, מייצב ומעניק ביטחון...