מה עדיף – צבעוני או שחור-לבן?

האם ציורים בספרי ילדים חייבים להיות צבעוניים או שאפשר גם בשחור לבן?

שאלה זו העסיקה אותי מאוד, בעיקר כשהבנתי שלאייר ספר של 160 עמודים בצבע ולהוציא אותו לאור זה משהו שרק הוצאות לאור גדולות יכולות להרשות לעצמן – וגם זה לא תמיד... המהדורה היפה של "פו הדוב" שבה האיורים בשחור-לבן מופיעים עם צביעה עדינה – כמה כאלה יש כבר?

מצד שני – בעובדה, הייתי מאוהבת בסיפורי פו הדוב מגיל צעיר על סמך הטקסט הנפלא ואיורים בשחור-לבן בלבד – (ואפילו יער ת"ק הפרסאות הארכאי לכאורה – לא הייתי מחליפה אותו בשום תרגום אחר... וגם נמרון בשבילי תמיד יישאר נמרון – או אם כבר אז לעבור לספר המקורי באנגלית וזהו!...)

בכל זאת, לא הייתי בטוחה, אז שאלתי את Reg Down, סופר הילדים המנוסה, המצליח והאהוב שערך את התרגום שלי לאנגלית של ספרי "טונסי ומירלי סיפור על שני סנאים" (ושתרגמתי לו כמה סיפורים לעברית שניתן להוריד בחינם כאן! ומומלץ גם לבקר באתר שלו כאן).