מה עדיף – צבעוני או שחור-לבן?

האם ציורים בספרי ילדים חייבים להיות צבעוניים או שאפשר גם בשחור לבן?

שאלה זו העסיקה אותי מאוד, בעיקר כשהבנתי שלאייר ספר של 160 עמודים בצבע ולהוציא אותו לאור זה משהו שרק הוצאות לאור גדולות יכולות להרשות לעצמן – וגם זה לא תמיד... המהדורה היפה של "פו הדוב" שבה האיורים בשחור-לבן מופיעים עם צביעה עדינה – כמה כאלה יש כבר?

מצד שני – בעובדה, הייתי מאוהבת בסיפורי פו הדוב מגיל צעיר על סמך הטקסט הנפלא ואיורים בשחור-לבן בלבד – (ואפילו יער ת"ק הפרסאות הארכאי לכאורה – לא הייתי מחליפה אותו בשום תרגום אחר... וגם נמרון בשבילי תמיד יישאר נמרון – או אם כבר אז לעבור לספר המקורי באנגלית וזהו!...)

בכל זאת, לא הייתי בטוחה, אז שאלתי את Reg Down, סופר הילדים המנוסה, המצליח והאהוב שערך את התרגום שלי לאנגלית של ספרי "טונסי ומירלי סיפור על שני סנאים" (ושתרגמתי לו כמה סיפורים לעברית שניתן להוריד בחינם כאן! ומומלץ גם לבקר באתר שלו כאן).

עד כיתה ד' - חיוני שיהיו בספר ציורים כלשהם

ואתם יודעים מה הוא ענה לי? הוא אמר שמנסיונו, ילדים עד כיתה ד' כולל, זקוקים לציורים כלשהם! אחר כך, זה לא חיוני באותה מידה.

אבל הוא מאייר בשחור לבן, כי ספריו באורך של סיפורים רבים בכל ספר.

ואני הבנתי אז, שאיורים בצבע חיוניים לגיל הרך, לגיל הגן. אחר כך, הם יכולים גם להיות בשחור לבן – כיוון שהדמיון משלים את התמונה וצובע אותה "מבפנים" בתוך הנפש! על כך אני יכולה לספר גם מחוויה אישית.

ואחרי כל המחשבות הללו, העזתי לחזור לאייר בשחור לבן – וכל כך נהניתי!

אגב, מה שאפשר לעשות עוד בבית, זה מה שאמא שלי הייתה עושה... לוקחת עפרונות צבעוניים ומוסיפה קצת חיים לאיור. אבל אם רוצים שהספר יישאר במצב קריא, אולי עדיף באמת שאמא (או סבא 🙂 ) יעשו זאת.... 🙂

תכירו - לָני הטבלן - גיבור ספרי החדש שיוצא בקרוב - "אגם הטבלנים"

בכל אופן, הנה לָנִי הטבלן מתוך ספרי החדש העומד לצאת לאור. לא בטוח שזה ייראה כאן טוב בתוך פייסבוק, אבל אני מנסה. בספר האיורים נראים מתוקים ביותר...