My Story Pond

ספרי ילדים ונוער שונים ריתקו אותי במיוחד בילדותי, וזה אחד מהם! תגידו - ספר עתיק... אבל חיפשתי אותו בנרות לפני כמה שנים כדי לקרוא אותו שוב, מצאתי אותו ב"בוקספר" (שעכשיו בדקתי וכנראה יש להם עוד אחד למכירה וגם לכמה אנשים ב"סימניה") ונהניתי שוב מכל רגע. כמה סיפורים כאלה כבר נכתבים היום?

קצת כמו עם הספרים והסיפורים שלי לילדים, החזון של כמעט כל הספרים שרציתי לכתוב נוצר מאוד מהר, כמו כזה קרע בעננים שדרכו פורצת פתאום השמש. זה קרה סביב שנת 2009, ובעצם מאז אני עובדת כל הזמן ליצור את כל מה שפרץ אז לדמיוני כחזון די ברור. היו עוד "קרעים בעננים" כאלה – וגם שברי ענן... (בעולם שלי, גשם זה דבר טוב ואהוב מאוד!) כשהכל הגיע במבול זלעפות.

ציפורים מביאות לי הנאה מדי יום באופן כל כך יפה ופנימי, שקשה לי להביע אותו במילים רגילות. ואני כל כך רוצה לבטא את השמחה הזאת שאני חשה כשאני רואה אותן מגיעות אל הבית הקטן שבניתי להן מול חלון המטבח שלי וזוללות פירורי לחם או שברי בוטנים... שאני כותבת עליהן סיפורים ומציירת אותן! סיפורי ציפורים...

על ספרי החדש "אגם הטבלנים" בהשראת סיפורים שסיפר לנו אבא מדמיונו בילדותנו. נופי העמק, הר הגלבוע ומעיין חרוד היו מקור השראה בלתי נדלה לסיפורים ששמעתי בילדותי ושנתנו לי השראה ברבות הימים לספר סיפורים משלי לילדיי

מכורבלת במיטת הברזל עם המיטה הנמוכה הנשלפת מתחתיה, אבא שלי יושב לידי על שפת המיטה ומספר מדמיונו. קולו חם ומרגיע, הוא מספר על הטבלן הקטן שחי באגם הקטן ליד המעיין. אבא, זהר רוזן ז"ל, גדל בעמק חרוד למרגלות הגלבוע, בקיבוץ עין חרוד. מדי לילה שָבוּ הסיפורים בהמשכים – על הטבלן הקטן והנמייה האפורה. שום דבר בקולו לא היה מפחיד כשסיפר על הנמייה, המתח סביבה בא לגמרי מתוך הסיפור – היא הייתה חלק מן הטבע שסיפר עליו, נוף ילדותו ונעוריו והסיפורים עצמם נבעו לגמרי מדמיונו. ספר ילדים אגם הטבלנים

על ההשראה לסיפורי ילדים שאני כותבת אתמול פגשתי צב זעיר בגינתי – תראו איזה מתוק! הייתי חייבת לצלם אותו ככל שפלאפונִי יצליח. הסיפורים שמאחורי סיפורי הילדים שאני כותבת... מעבר לכך שמפגשים עם חיות הם חלק ניכר מן "הסיפורים שמאחורי הסיפורים" שלי, ושהצבּון החמוד הזה הזכיר לי מיידית שהוא הדור הבא של צב השיחים מסיפורי "צב המים וצב השיחים" – הרי שזעירותו העלתה אצלי באחת את התיאור שובה הלב של טובה יאנסון ב"משפחת החיות המוזרות", כאשר המילון ששמו על כובעו השחור של הובּגובּלין הקוסם, כדי ל

טִיפְּטוֹ הפיה החמודה, החברה של שני הגמדים אצטרובלון ופלפלון, שאיתם היו לה המון הרפתקאות, פגשה חילזון חסר בית בוכה בכי תמרורים. היא שאלה אותו מה קרה לו, וזה הסיפור שהחילזון סיפר לה: "פעם פעם," אמר החילזון, "לפני המון המון זמן, החלזונות היו ענקיים, גדולים כמו פילים, ואפילו גדולים יותר – היו כאלה שהיו גדולים כמו אוניות. הם היו מפליגים סביב על שבילי הכסף שלהם ומכרסמים עצים. לפעמים, מאות מהם היו נאספים סביב הר סלעי אחד שנקרא "גבעת הטירה", ויורים חיצים זה בזה. היה בתוכם שק חיצים מ

אז מה הסיפור שלי עם הסופר היצירתי והפורה במיוחד, הכותב מקסים לילדים, האוריתמיסט ועושה תיאטרון הבובות רֶג דָאוּן? אז ככה... הכול התחיל מזה שחברה טובה שלי השאילה לי ספר שלו באנגלית לילדים בשם The Tales of Tiptoes Lightly (בתרגום חופשי, סיפורי הפיה טיפטו קלת הרגל) שמספר על הגמדים אצטרובלון ופלפלון (או בשפת המקור - Pine Cone and Pepper Pot. כמוה, סיפרתי לילדיי את הסיפורים בעברית – מתוך האנגלית, ככה בספונטניות (טוב, זה בא לי בקלות כי אני מתרגמת ספרים, מאמרים וסיפורים כבר שנים...).

או: איך הגיע ילד להיות גנן ומורה מומחה לחקלאות "כאשר מלאו לי חמש שנים העמידה אמי חמישה עציצי גרניום על אדם החלון של חדר המגורים שלנו...

רוֹבִּי העורבני גר אצלי מזמן. ברור שאולי הוא התחלף בינתיים בעורבני אחר, אבל מבחינתי זה עדיין הוא – זה שכתבתי עליו את " רוֹבִּי העורבני הביישן".

משלגייה ועד אמיל - ספרו הנפלא של אוריאל אופק על איך נכתבו ספרי ילדים אהובים ומוכרים לנו במשך השנים