את מכירה את המצב – דווקא כשאת בסביבה, הם רבים ומתקוטטים. שוב ושוב, ריבים שנראים לך טיפשיים כל כך – אבל שום מילים רגילות לא עוזרות, ודומה שהטפות מוסר בטון מאיים רק מחריפות את המצב.
כעת, תארי לך שאת עושה משהו שונה לגמרי מן הרגיל. תפתיעי אותם! במצב של ריב, אספי את ילדייך סביבך על איזה מזרון או מחצלת, אמרי להם לשכב על הגב לידך, וספרי להם בנימה מרתקת שככה בדיוק שכבו להם שני ענקים בשם רומלי ובומלי (או כל שמות שתמציאי, כמובן...) וישנו מתחת לעץ תפוחים על גבעה אחת. לפתע פתאום נפל תפוח על אפו של רומלי הענק, שהתעורר בבהלה. הוא לא ראה את התפוח, שהתגלגל בינתיים למדרון, ורק ראה את חברו בומלי ישן ונוחר (ותסמכי עליי, מאוד יעזור כאן אם תחקי בקול רם את קולות הנחירה...😊).
"בומלי, זה אתה עשית לי את זה ועכשיו אתה מעמיד פנים שאתה ישן?" קורא רומלי בכעס.
רומלי פוקח את עיניו, ישנוני ומבולבל. "אני לא מבין מה אתה רוצה ממני!" הוא אומר, אבל רומלי כבר רותח עליו ודוחף אותו בכתף. "הנה לך בחזרה!" הוא אומר לו.
"הי, מה אתה דוחף אותי?" מתעצבן בומלי ודוחף אותו בחזרה. וכך הם מתכתשים עד שפתאום הם דוחפים אחד את השני כל כך חזק, ששניהם מועדים ונופלים ומתחילים להתגלגל במורד הגבעה.... גוּל גוּל גוּל... נחבטים באבנים ובקוצים, וזה ממש לא נעים, אם כי זה לא כל כך נורא להם, כי הם כאלה שמנים וגדולים....
לבסוף הם מגיעים לנהר, ושם מתגלגל רומלי ונופל למים – ספלאש~!...
נסו ותראו בעצמכן!
נסו זאת בפעם הבאה שילדיכן רבים! ספרו להם סיפור מן הדמיון, שבו גיבורי הסיפור רבים ומתקוטטים על משהו, ואז הם נופלים או מתגלגלים באופן קצת עצוב וקצת משעשע, ואז הם מוצאים את עצמם במקום אחר, ומתעורר בהם רגש אחר... למשל, רומלי חשש פתאום לבומלי, שנפל למים. בומלי הוא הרי חברו הטוב – ומה יקרה אם יטבע? מה אם ייסחף עד למפל הגדול וייפול בו? וכמובן, הסיפור צריך להמשיך למבצע ההצלה!
תוך כדי כך תחוו איך הילדים מתלהבים – אחר כך צוחקים – לאחר מכן מרותקים – ותוך כדי כך, הם נעשים כל כך שקועים בסיפור, שהריב הפרטי שלהם נשכח כבר מזמן!....
השינוי המתרחש בסיפור מחולל מבלי משים, לגמרי דרך הדמיון ובלי כל שמץ של נזיפה – את השינוי המבוקש בסיטואציה, במצב ובליבם של הילדים. רגש אחד מתחלף ברגש אחר וברגש שלישי – באופן עקיף, בלי לדבר על כך במפורש או לדרוש זאת בגלוי (למשל: "תבקש סליחה!"... – מה שלא תמיד מביא לתוצאה המקווה של שינוי ברגש, אלא לכל היותר לציות חיצוני להוראה מבחוץ).