היה הייתה משפחה ענייה. האב היה שואב מים, האם הייתה תופרת, והיו להם שלושה ילדים – שני בנים ובת אחת. הם גרו בבית קטן על צלע של הר אחד מכוסה עצים ושיחים.
היה זה מחוז שטוף שמש, והתושבים חיכו מאוד לגשמי החורף כדי שימלאו את הבארות ואת הנחל בוואדי. באותה תקופה עדיין לא היו ברזים וצינורות גדולים ומשאבות, והאנשים היו צריכים לשאוב את המים בדליים לתוך מיכלים גדולים ולהעלות אותם אל בתיהם על גבי עגלה משוכה על ידי סוס או חמור. פרנסתו של שואב המים לא הייתה רבה, אך ביחד עם מה שהרוויחה האם
