My Story Pond

היֹה היָה פעם אֶלף צהוב. הוא היה כולו צהוב – אפילו האף שלו היה צהוב, ואפילו השם שלו היה צהוב! הוא פיזז לפה ופיזז לשם, הוא טס ופיזז לכל מקום, הוא נראה כמו כתם של אור שמש! "ספְּלאש!" הוא עף על נוריות צהובות מבהיקות. "ספְּלאש!" הוא נחת במרכז סביונים מחוֹללים. "ספְּלאש!" הוא עף אל ורדים צהובים...

אז מה הסיפור שלי עם הסופר היצירתי והפורה במיוחד, הכותב מקסים לילדים, האוריתמיסט ועושה תיאטרון הבובות רֶג דָאוּן? אז ככה... הכול התחיל מזה שחברה טובה שלי השאילה לי ספר שלו באנגלית לילדים בשם The Tales of Tiptoes Lightly (בתרגום חופשי, סיפורי הפיה טיפטו קלת הרגל) שמספר על הגמדים אצטרובלון ופלפלון (או בשפת המקור - Pine Cone and Pepper Pot. כמוה, סיפרתי לילדיי את הסיפורים בעברית – מתוך האנגלית, ככה בספונטניות (טוב, זה בא לי בקלות כי אני מתרגמת ספרים, מאמרים וסיפורים כבר שנים...).

פעם, אבא ואמא וילדיהם הלכו לעשות מחנה. ‏ הם נסעו רחוק אל ההרים. לבסוף הם מצאו שדה שבו יוכלו להקים אוהל. כולם היו עייפים מאוד מן המסע ומוכנים ללכת לישון. אבל, בדיוק כשאבא זחל לתוך שק השינה שלו, הוא שמע צליל של סוסים דוהרים שהלכו והתקרבו: גָלוֹפּ, גָלוֹפּ, גָלוֹפּ! הם רחרחו סביב האוהל, משכו בחבלים וצהלו בקול רם. אבא יצא משק השינה והתחיל לזרוק עליהם רגבי אדמה, וצעק עליהם שילכו משם. והם הלכו. ‏

היה הייתה משפחה ענייה. האב היה שואב מים, האם הייתה תופרת, והיו להם שלושה ילדים – ­שני בנים ובת אחת. הם גרו בבית קטן על צלע של הר אחד מכוסה עצים ושיחים. היה זה מחוז שטוף שמש, והתושבים חיכו מאוד לגשמי החורף כדי שימלאו את הבארות ואת הנחל בוואדי. באותה תקופה עדיין לא היו ברזים וצינורות גדולים ומשאבות, והאנשים היו צריכים לשאוב את המים בדליים לתוך מיכלים גדולים ולהעלות אותם אל בתיהם על גבי עגלה משוכה על ידי סוס או חמור. פרנסתו של שואב המים לא הייתה רבה, אך ביחד עם מה שהרוויחה האם