"הצב הקטן ביותר בעולם..."
אתמול פגשתי צב זעיר בגינתי –
תראו איזה מתוק! הייתי חייבת לצלם אותו ככל שפלאפונִי יצליח.
הסיפורים שמאחורי הסיפורים שלי...
מעבר לכך שמפגשים עם חיות הם חלק ניכר מן "הסיפורים שמאחורי הסיפורים" שלי, ושהצבּון החמוד הזה הזכיר לי מיידית שהוא הדור הבא של צב השיחים מסיפורי "צב המים וצב השיחים"[1] – הרי שזעירותו העלתה אצלי באחת את התיאור שובה הלב של טובה יאנסון ב"משפחת החיות המוזרות", כאשר המילון ששמו על כובעו השחור של הובּגובּלין הקוסם, כדי לכלוא בתוכו את צנצנת החול עם הארינמל הכּלוא בתוכה, מחרף ומגדף, התחיל להסתלסל וכל מילות חוצלארץ שבו החלו להפוך לרמשים זעירים שנפוצו לכל עבר ברחבי החדר, בעוד החול הפך למים וטפטף לו אל המרפסת. ואז הופיע לפתע על שולי המגבעת ההפוכה של הובּגובּלין – מי אם לא "הקיפוד הזעיר ביותר בעולם"....
טובה יאנסון הנפלאה
קיפּוד זעיר זה, שאותו איירה טובֶה כמובן בעצמה, שרוי בלבּי ובזִכרוני כאילו קורה הדבר כאן ועכשיו. טובֶה יַאנסון (Tove Marika Jansson) הפינית-שוודית היא אולי סופרת הילדים החביבה עליי ביותר, ואם כי לפני כמה שנים צפיתי עם ילדיי בהנאה יחסית גם בסדרת הסרטים המצוירת שעשו בהשראת ספריה, לבי נחמץ כשאני חושבת על הביטויים הנפלאים ודרכי התיאור הקסומות ואיוריה המקוריים של טובה, שאותם מחמיצים-מפספסים כל הילדים בימינו שמכירים את הסיפורים מן הסדרה הטלוויזיונית בלבד ולא קראו את הספרים עצמם, בפרט בתרגומו הגאוני של אוריאל אופק שלא הייתי מוותרת עליו בעד שום תרגום אחר...
לקרוא סיפור אהוב עד שמכירים אותו בעל פה
אז בשבילי, לפגוש את "הצב הזעיר ביותר בעולם" מעלה ים שלם של השראה וניחוח ילדוּת של שכיבה על ספות אצל סבתא וסבא או בבית על המיטה, וקריאה אינסופית חוזרת ונשנית של "משפחת החיות המוזרות", עד שידעתי את הספר כמעט בעל פה (עד היום...)...
[1] הספרון "צב המים וצב השיחים" אזל בינתיים אך מקווה שיחזור אלינו בקרוב...