מה חשוב יותר – הבית או החצר?

עודכן: 19 באוק׳


בעיניי, החצר והגינה הן חלק בלתי נפרד מן הסביבה הביתית וחשובות באותה מידה ליצירת סביבה מיטיבה לילדים – ומבחינות מסוימות, אפילו יותר. מעבר למובן מאליו, שבחוץ יש (או אמור להיות...) אוויר צח, בחוץ רואים שמיים כחולים או מעוננים, בחוץ רואים גשם ואת הכוכבים, עצים ו(בתקווה) קצת טבע – בחוץ גם משחקים, מתרוצצים, רצים וקופצים, מטפסים על חבל, מדלגים ב"קלאס" מאולתר בגירים על המדרכה, ונפגשים עם חברות וחברים. כל אלה שייכים לגמרי לרעיון של יצירת סביבה מיטיבה לילדות ולילדים – והמאמץ לארגן ולדאוג לכך שהסביבה שמחוץ לבית תהיה מקום שבו נעים לילדים להיות, חשוב לדעתי לא פחות מאשר ליצור בית מסודר וחמים.


בתמונה: בית משחק, מגלשה, ארגז חול ועץ בננה קטן.


מחשבה, דמיון ויצירתיות


הדבר הכי חשוב, לתפיסתי, בנושא של יצירת סביבה מיטיבה לילדים, הוא עצם השקעת המחשבה, הדמיון, היצירתיות והמאמצים ביצירתה, כל אחת לפי היכולת, הכישרון והמשאבים שהיא מצליחה לארגן לעצמה מבחינת כסף, עזרה, כוחות והשראה. מה נעשה אם אין לנו גינה כי אנחנו גרות בבית קומות? ניצור גינה על המרפסת, על הגג או בחלקה קטנה מוגדרת ומגודרת בגינת הבניין המשותפת, ונבלה כמה שיותר בגנים ציבוריים יפים ונעימים ובטיולי טבע מחוץ לעיר. מה נעשה אם החצר הכפרית שלנו מוזנחת ומבולגנת? נסדר אותה, ניפטר מג'אנק (אשפה וחפצים לא נחוצים, גרוטאות וכיוב') – או נהפוך את מה שיש שם למשהו אחר שיהיה כיף לילדים לשחק איתו. ואם נחוץ גינון וזה קשה לנו, או שאין לנו מושג בתחום הזה? אז נתאמץ לעשות אותו בכל זאת, או נבקש עזרה, או נעשה קצת כל פעם, כמה שאנחנו יכולות עם ילדים שנצמדים לברכיים... או מוטב – נלהיב אותם לעזור לנו! כל מאמץ כזה שווה הרבה! הילדים מרגישים את המאמץ וההשקעה ורואים איך משהו שהיה מוזנח משתפר, משהו שהיה נפול מתרומם, ומשהו שהיה מכוער נעשה יפה.



בתמונה: בריכת מים שבניתי בחצר


שווה להשקיע בבית זמני?


ואם זה בית זמני ו"לא שווה לנו להשקיע בו"? לדעתי, כן שווה – במידה ולפי היכולת. ברור שאמא רעננה עדיפה על אמא מותשת לגמרי, ואין הכוונה כלל לעשות מעל הכוחות או הסבירות הכספית, אבל עשיית מאמץ קטן יומיומי לצורך שיפור מראה החצר וקירוב חוויות טבע ומשחק לילדים, בפרט בגילאים הצעירים, ייתן להם חוויה מאוד מיטיבה שיוצרת מעטפת טובה ומגינה מסביבם. זכרו שלילדים צעירים אין חוויה של זמני - הם חיים את הרגע, את ההווה, וסביבתם כיום ועכשיו היא המקום והאווירה המשפיעים עליהם באמת, ולא תמונה עתידית כלשהי.

יצירת סביבה נעימה היא עשייה שגם יכולה להביא שמחה ורווחה נפשית רבה למבוגרים שבמשפחה – ההורה או ההורים – והרי הרווחה הנפשית של ההורה מהווה מרכיב מרכזי וחשוב ביותר בסביבה של הילדים, לכן היא חשובה מאין כמוה בפני עצמה.



כדאי ללמוד גם מהפנג שואי


השראה ורעיונות ליצירת סביבה הרמונית ניתן לקבל מגישות שונות ומגוונות, ועצם גילוי העניין בכך, למשל דרך קריאה או ראיית סרטונים בנושא, יכולים לתת לנו דחף מחודש לחדש משהו בסביבה הביתית שלנו ובחצר או במרפסת – דבר שאני אישית מאוד אוהבת לעשות...


אחת הגישות החביבות עליי היא הפנג-שואי, שאני בהחלט לא מומחית לה, אבל כן חובבת נלהבת.

אחד הדברים הפשוטים לכאורה שממליץ הפנג-שואי, אך שהרבה פעמים מאוד קשה, משום מה, למצוא דרך ליישם אותו, הוא שאזור הכניסה לבית הוא המקום שנותן את הטון לכניסה לחיינו, והחפצים שנמצאים בו מסמלים אווירה או גישה או מהות שנחווה גם במישורים אחרים. לדוגמא, אם אזור זה מבולגן – הוא משפיע עלינו בכיוון של בלגן גם ברמות אחרות. אם אזור הכניסה לבית – ממש מול הדלת ולצידיה – מכיל באופן בולט חפצים כמו מכונות כביסה, מגבים ומטאטאים וכו' – השפעת הדבר עלינו, בעיקר אם זה נמשך לאורך זמן רב במצטבר, היא שתהיה לנו תחושה שהחיים שלנו הם עבודה מעיקה ושגרה יומיומית מכבידה של מטלות משק הבית – במקום תחושת התרוממות רוח ורווחה נפשית שיכולים לבוא, לדוגמא, מכניסה לבית מסודרת ונקייה שמכילה צמחים ופריטים מעוררי השראה, כמו תמונה, אולי פנס עם נר קטן (שייצור אווירת גמדים לילדים – ואולי אווירה קצת רומנטית למבוגרים...) וכדומה.



איך מוצאים מקום פנוי גם כשאין כזה?


"אוקי, אבל מה לעשות שאין לי מקום בבית

לשום דבר?" אני שומעת את חלקכן אומרות בייאוש ומסתכלות בדכדוך בפעם האלף בפינה המעצבנת אך הנחוצה-מאין-כמוה בפתח ביתכן הקטן, שבה בלית ברירה ניצבים מכונת הכביסה, או המקרר, או האופניים הזרוקים של הילדים? ובכן, אין ספק שנדרשת כאן יצירתיות מיוחדת, או לחילופין – גישה מעשית ופשוטה. אם אין ברירה אלא לאחסן דברים מסוג זה בחזית הבית – וזה יכול לכלול גם מגבים ומטאטאים, שבבתים מסוימים פשוט קשה מאוד למצוא להם מקום הולם (ותאמינו לי, אני מכירה את זה מקרוב...) – מה שהכי יעזור הוא לארגן אותם כך שקודם כל – מספר הדברים יהיה מינימלי, שנית – שיהיה מאורגן היטב, ושלישית – במידת האפשר, שיהיה מוסווה מעט על ידי וילון נחמד, או פריט שמהווה "חציצה אנרגטית", כמו שזה נקרא בפנג שואי – משהו נאה שייתן תחושה שאנרגיה אחרת שולטת במקום ושאתן מגיעות לבית גם כדי לנוח ולהירגע, ולא רק בכדי לכרוע תחת נטל המטלות שרובצות עליכן מדי יום כאימהות.


בתמונה: סככה פשוטה לאופניים ועגלות


אפשר להגיד על זה עוד המון, אבל אשאיר משהו לפעמים הבאות...


בינתיים, למי שבא לה לבקש מתנה או לקנות מתנה קטנה לעצמה בכיוון זה, אני ממליצה בתור התחלה על הספר הקריא והנגיש מאוד גם למתחילים ומתחילות, מאת המומחה הישראלי לפנג-שואי ירון זפרן – "עיצוב לחיים טובים" (הוצאת מודן 2003) – למדתי ממנו המון מאז שקיבלתי אותו פעם במתנה, ובעיקר הוא נתן לי הרבה השראה לעשייה חיובית בבית. מאוד התחברתי לרעיונות ולגישה המעשית שלו, שלפיה העקרונות והגישה של פנג-שואי – שהם עתיקים ונוצרו במקור בסביבה ותקופה אחרות – ניתנים להתאמה לנסיבות חיינו כיום ולמציאות הנוכחית האישית של כל אחד ואחת.



מה קורה עם הכניסה לבית?


ואם מישהי שואלת את עצמה איך אני מצליחה להיות מושלמת כל כך, ואיך הכניסה לבית שלי כל כך מסודרת – עליי להגיד לכן בגילוי לב שאני ממש לא מושלמת, וגם לא אזור הכניסה לבית שלי. משום מה, זה אזור שנוטה לצבור בלגן וחפצים מיותרים מעצם היותו המקום הראשון שאליו מגיעים כשבאים הביתה – אופניים, מעילים, תיקים, כלי בית, הדלי והסמרטוט משטיפת הרצפה האחרונה, וליתר בטחון – גם המגב, שרוב הסיכויים שיחבוט בראשי כי אדרוך עליו בטעות בתוך הבלגן... אבל אני במאמץ תמידי לארגן הכל טוב יותר כך שזה לא יקרה, וחלק מן האתגר הוא למצוא מקום קבוע לחפצים שנוטים להיזרק שם, כך שיהיה בכלל לאן לפנות אותם, וליצור פתרונות אחסון נאים למה שחייב להיות באזור זה כי אין לו שום מקום אחר. אמנם כבר עשיתי ושיפרתי המון, בכל זאת עדיין לא לגמרי הגעתי לזה; אבל אני משתדלת לא לאבד תקווה שאו-טו-טו הנס יקרה, והכניסה לבית שלי תהיה מושלמת כמו שנפשי מייחלת – ציפור קטנה מנקרת שברי בוטנים בבית הציפורים שלי, ספסל חמוד אולי קצת פחות מתנדנד שצופה אל הנוף, עציץ שופע פרחים ורודים, מים מפכפכים בבריכה הקטנה, ושכל חפץ אחר שנמצא שם ימצא לעצמו מקום אחר לגור בו... 😊


בתמונה: ארונית יד שנייה לכלי עבודה, פרחים ועגלת קניות עם קיר חוצץ מחלונות ישנים משופצים שבניתי יחד עם אחי...


והדרן קטן - סידור בלגנים קטנים בבית לא פחות חשוב!


בהמשך לנושא המדפים תוצרת בית מהפוסט הקודם בנושא, הורדתי מדף גדול ולא נוח והחלפתי אותו בשלושה מדפים צרים מאולתרים לאכסון תבלינים בחלק התחתון. פתאום התפנה מקום לעשייה יצירתית על משטח העבודה, והכל נראה מסודר ונגיש – ב-3/4 שעה עבודה... ~ !

מה שנחמד כשעושים מדפים לבד, זה שאפשר לסדר להם פינות מעוגלות או מורחבות בשביל צנצנות יותר גדולות... בקיצור, מדפים מותאמים אישית! 😊


30 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול