שגרה קבועה מיטיבה עם ילדים
יורד הערב. מתכנסים הביתה. אנחנו קוראות לילדים הצעירים פנימה, לשגרה הקבועה – לאכול ארוחת ערב, לסדר משחקים, להתקלח, להתלבש בפיג'מה, לשטוף פה, לצחצח שיניים, לבוא לשמוע סיפור במיטה או על הספה... להקשיב לשיר ערש ולהירדם לצליליו.
משעמם? לנו, האימהות והאבות, אולי כן. אבל עבור ילדים בכלל וילדים צעירים במיוחד – זוהי שגרה ברוכה ומשרַת ביטחון, שבלעדיה הקצוות פרומים, החיים מבולגנים, ותחושת הוודאות שָבָה ומוטלת בספק: תהיה ארוחת ערב או לא? מתי תהיה ארוחה? מתי אמא תבוא? ומתי אבא יחזור מהעבודה?
מאידך, כששומרים על שגרה קבועה יחסית, יש כמובן גם תלונות קבועות: "אוף, שוב פעם לצחצח שיניים? כל כך מעצבן!..." אבל השגרה נותנת ביטחון! צחצוח השיניים ושִגרות אחרות הן אמנם מין קיר שעושה חשק להתמרד נגדו, אבל זוהי גם "חומת אבנים טבעיות" חזקה, חמה ומשרַת בטחון כשהיא מיושמת בלב אוהב ומתוך סמכות הורית בהירה, מודעת – וגם, כמובן, גמישה במידת הצורך!
מה קורה כשאין שגרה קבועה?
לצורך השוואה, קחו מצב קיצוני הפוך – מצב "מהסרטים" – כשילדים סובלים מחוסר יציבות מאוד גדול עקב קשיים שונים במשפחה, או פשוט במצבי מעבר ומשבר שהרי מופיעים אצל כולנו... במצב קיצוני אין ארוחות קבועות, אין ידיעה מתי ההורים יגיעו הביתה, אין ידיעה מי ישמור עלינו ומתי!... ההליכה לישון נעה בין שעות מאוד מוקדמות לשעות לילה מאוד מאוחרות, בלי שיש דרישה ברורה מבחוץ (מצד הדמות המטפלת) ללכת לישון בזמן.
אין דרישה לצחצח שיניים, אין ארוחות משותפות, וההירדמות מתרחשת באופן ובזמן אקראיים, ללא טקס מקדים או הכנה כלשהי. אין סיפור או שיר לפני השינה, ואין התכנסות של הילד עם אמא או אבא לפני ההירדמות, בקִרבה המעניקה רוגע וביטחון...
כמובן שחוסר סדר או קצב קבוע קורים במשפחות רבות כתוצאה מאילוצי החיים, וזה טבעי ונורמלי גם במשפחות בריאות ואוהבות. אבל המצב הקיצוני שתואר ממחיש משהו חשוב – ילדים צעירים זקוקים מאוד לסדר ומקצב קבועים וסדירים יחסית – של ארוחות, של סדר הפעולות, של זמני קימה והליכה לישון. הם זקוקים גם לדעת מה קורה, מתי ועל ידי מי – גם אם התשובה היא "היום באה המטפלת X ומחר מגיעה בייביסיטר Y")...
הם זקוקים לכך מסיבות רבות, בין השאר כיוון שהדבר תומך בתחושת הביטחון שלהם – בחיים, בעצמם ובבני אדם אחרים, וגם בכך שבעולם יש סדר והגנה, והוא לא מבולגן, מפחיד ולא צפוי.
איך לשלב חזרתיות בסיפור לילדים צעירים?
חזרתיות המופיעה בתוך סיפור ובשיר היא מעין אמצעי אמנותי להעצמת תחושות הביטחון והיציבות אצל הילדה והילד, ויש בה אלמנט מרגיע שמתאים במיוחד לפעוטות וילדים עד גיל ארבע בערך.
שיר או סיפור פשוט בעל אופי חזרתי יכול לשמש גם במשך היום וגם בלילה, לפני השינה – זמן שבו הוא יביא תועלת גדולה במיוחד.
הנה דוגמא לסיפור כזה – והוא בנוי כך שעם קצת דמיון, תוכלו להמשיך אותו בעצמכן ולחזור עליו שוב ושוב, תוך הוספת דמויות ואירועים זעירים שונים עם כל חזרה על המוטיב הקבוע – מלאך שעף בכל ערב לחפש בעלי חיים, אנשים וילדים שזקוקים לעזרה – ולעזור להם!
"המלאך בקצה הרקיע" / © תומר רוזן גרייס
היֹה היה מלאך רחום ששכן בענן בקצה הרקיע. הוא היה מלאך טוב ואוהב, שרצה להיטיב עם כל היצורים שבעולם.
מדי ערב הוא היה יוצא מבית הענן שלו ועף לו לסיור על פני כל האזור, בטבע וביישובים ובשדות, לבדוק אם מישהו זקוק לעזרתו.
ערב אחד, יצא המלאך מביתו ועף לו מעל נחל אחד. הוא הבחין באוגר קטן שרצה לעבור את הנחל – אבל לא יכול, כי הזרם היה חזק מדי.
ירד המלאך בעדינות למטה, לקח את האוגר הקטן בכנפו, העביר אותו מעל הנחל והניח אותו על הגדה השנייה.
"תודה, מלאך יקר!" קרא האוגר הקטן בשמחה, "עזרת לי מאוד!" והוא אץ לו לדרכו.
"בשמחה!" ענה המלאך והמשיך לעוף...
עף המלאך הטוב הלאה, לעבר היער. לפתע ראה פרפר קטן שכנפיו נדבקו ולא יכול היה לעוף.
בא המלאך ונגע בידי הקסמים שלו מגע של קסם בכנפי הפרפר – והן נפרדו והפרפר עף לו לאוויר הפתוח.
"שלום", אמר הפרפר, "שלום ותודה!" והוא עף לו לדרכו.
"בשמחה!" ענה המלאך והמשיך לעוף...
עף המלאך הטוב הלאה, עד שהגיע למקום ששם ראה שתי חיפושיות קטנות, אחוזות בקורי עכביש ולא יכולות לנוע.
המלאך נגע בהן בידיו מגע של קסם ושחרר אותן. לאחר מכן, הוא נגע בהן במטה הקסמים שלו והן אחזו שוב ידיים והתחילו לעוף לעבר שיח אחד עם פירות אדומים, צוחקות ומאושרות.
"שלום מלאך טוב, תודה לך!" הן קראו אליו תוך כדי מעוף.
"בשמחה!" ענה המלאך והמשיך לעוף...
הפעם עף המלאך בחזרה לביתו. הוא היה כבר עייף ורצה לישון ולנוח. הוא היה מרוצה ושמח שהצליח לעזור לאוגר הקטן, לפרפר הקטן ולשתי החיפושיות הקטנות. מחר בערב הוא יעוף שוב לחפש מישהו שיוכל לעזור לו.
הוא הניח ראשו על כרית הענן שלו ושקע בשנת מלאכים מתוקה...
אז מה אתן אומרות לספר את הסיפור הערב לילדים, ומחר בערב לנסות להמשיך את הסיפור בעצמכן? וגם בערב שאחרי כן, וכך בכל ערב במשך כמה ימים?
נסו לספר בכל ערב שלוש פעמים שבהן המלאך עזר למישהו – ממש כמו בהתחלת הסיפור שהובא למעלה. בהצלחה! – ואשמח לשמוע בהערות אם הצלחתן ומה התרחש...