שיהיה ברור – אני אוהבת סרטים!
קודם כל שיהיה ברור – אני אוהבת מאוד סרטים. וסדרות. ופעם גם אהבתי מאוד תשדירי רדיו, כשעוד היו כאלה לילדים... נכון שאני מעדיפה שהם יהיו "טובים" – אבל טובים זה גם עניין של הגדרה וגם של טעם אישי. פעם נכנסתי לחנות השכרת וידיאו ו-DVD, ובעל החנות, בחור בשנותיו האמצעיות, אמר לי, את מחפשת משהו? קחי את זה, סרט מעולה! ותקע לידיי איזה סרט עם שם חצי צרפתי, לא זוכרת איזה (הדחקתי את זה...) כשבאתי הביתה ושמתי אותו בנגן ה-DVD, תוך חמש שניות תקפו אותי תמונות וצלילי זוועה של מלחמה, פצועים, הרוגים והכל. נחרדתי. סגרתי מהר מהר, לפני שזה יתחיל להשפיע עליי (חוסר שינה, פחדים בלילה... הכל! כן, גם בגילי, מה לעשות?...) והבטחתי לעצמי להפסיק לקחת עצות מאנשים על נושאים שחשובים לי מדי, כמו בחירת ספרים וסרטים. יש לי מצפן פנימי ואני צריכה לסמוך עליו... גם אם זה אומר לאכזב את המוכר הנלהב.
הסדרה האהובה עליי בילדותי, והיחידה שהצלחנו לראות באדיקות ובאיכות סבירה בכל יום רביעי בערב בשמונה, כל המשפחה, על הטלוויזיה שחור לבן, הייתה "אדונים ומשרתים". לימים, בעשור וחצי האחרונים, הורדתי לי את הסדרה כולה וצפיתי בה מחדש לפחות פעם אחת. לראות פרק בערב ולא להצטרך לחכות לשבוע הבא – היה פינוק לא נורמלי... 😊
מאוחר יותר בחיים, כאמא, נהניתי הנאה מרובה מקצת catching up (להתעדכן במה שקרה בהיעדרי, בילדות מלאה בספרים וללא טלוויזיה, ובמשך שנים שלא הייתי בארץ ולא ראיתי סדרות לנוער) בדמותן של סדרות כמו "נעלמים" (תמיד הייתי חובבת של אניד בלייטון, שרלוק הולמס וספרי בלשות!), "אליפים" של אסתר שטרייט וורצל הנפלאה, (ספר שכמובן קראתי הרבה לפני שהכרתי את הסדרה), ואפילו (שומו שמיים) סדרות כמו "כפולה", "שכונה" (חוץ מהמד"ב אבל זה יחסית מעודן ובגוון תנכ"י), "סוסי פרא" (למה הם לא עושים עונה 2??? השאירו אותנו במתח וזה עינוי ממש...), "שוברי גלים", "פלאשבק" (אם כי הסוף משאיר אותך בשוק), "Oboy" שעשויה מעולה...
והיו גם אחרות, כמו האי והחממה, שהיו מרתקות בהתחלה ואז התחרטתי שנכנסנו אליהן, כי היו שם תכנים שהיו לי ממש קשים לראות וזה לא היה צפוי מההתחלה. כשנכנסים כבר לסדרה, די קשה לצאת ממנה ולהגיד זהו, לא רואים יותר...
ואת זה שאני חובבת נלהבת לא רק של כל ספרי ג'יין אוסטין שקראתי באנגלית כמובן, אלא גם של הסרטים והסדרות שיצרו ממנה – חוץ אולי מהגרסה המוזרה שעשו די לאחרונה לאחד מהם בניסיון להפוך אותו למודרני ול"פוליטיקלי קורקט", והרסו בכך לדעתי את הסיפור... – את זה אני לא מסתירה.
אז למה לא פשוט ליהנות מסרטים? הרי זה כל כך קל, פשוט וזורם יותר מלקרוא ספרים!... פותחים, רואים ונהנים! ואפילו כל המשפחה ביחד!
נכון... אבל אני מתגעגעת נואשות לתקופה שבה יכולנו כל המשפחה לרבוץ בסלון ולקרוא, כל אחד את הספר שלו, בשקט מוחלט. בלי טלפון, בלי זמזומים, בלי הפרעות, השתקעות מוחלטת בסדרות של גלילה רון פדר (כן, גם אני – ולא רק בשביל ההזדהות, נהניתי ממש!), וכנראה הן גם היו מושלמות לאותו גיל, לאותו זמן. וכמובן, אחר כך גם ספרים אחרים.
השילוב הזה של דממה עם "ביחד" – הוא משהו שרק מי שחווה יודע כמה הוא נדיר היום. ברגע שהגיעו הסמארטפונים – פגה גם השלווה, ועמה גם חלק מהיכולת לשקוע ולהתרכז בספר בכלל.
הבדלים בין סרט לספר
נדרש מאמץ
קריאת ספר מאמצת יותר. נדרש מאמץ פנימי לקרוא, להבין, להפנים, ליצור תמונה פנימית של המתרחש.
ומאמץ הוא משהו טוב לאישיות, לאופי ולהתפתחות הנפשית של כולנו – גם של ילדים!
פינוק יתר מרגיל אותנו למעין עצלות פנימית
בעת צפייה בסרט, הכל מוגש וכמעט "לעוס" בשבילך – באופן יחסי לקריאה בספר. התמונות מכילות הרבה מאוד פרטים שבספר לוקחים הרבה זמן לתאר, והפעילות הפנימית של הדמיון, החשיבה וההבנה שנדרשת כדי לעבד ולצרף את כל המסופר בספר לכדי מרקם נהיר – כמעט ולא באה לידי ביטוי. זה קצת כמו לאכול עוגות קצפת כל הזמן – בהשוואה לאכילת לחם מלא עם אבוקדו ירקות... הראשון מפנק אותנו ואת נפשנו, ואילו השני משביע את הרעב וגם מפתח את גופנו בצורה אחרת לגמרי.
יכולת הריכוז מתפתחת בקריאה דווקא
ואילו סרטים לא באמת מפתחים אותה. ידוע גם שעבור הפרעות קשב וריכוז, ה"התמקדות" בסרט לא דומה בכלל ליכולת ריכוז אמיתית, ולמעשה אפילו מזיקה מבחינה זו. אחרי צפייה בסרט, שמרתקת אותנו בדומה למגנט, שבים שביבי המתכת להתפזר ביתר עוצמה... כי הסרט "מחזיק אותנו" (ואת הילדים), בעוד שבספר נקראת לפעולה יכולתנו שלנו ויכולתם של הילדים "להחזיק" – להחזיק את הקשב, להחזיק את הריכוז, לאחוז בקווי העלילה, לטוות את חוטי הסיפור...
אני רגיל שהכל מוכן בשבילי – אז תמיד מגיע לי!
יש משהו בקלות של ההנאה מצפייה שעלול – במצב של צפייה עודפת – לעודד גישה של "מגיע לי" ושל "לא בא לי לעבוד" – גישה פסיבית לחיים, עם תחושה של מגיע לי ושל אי רצון לחוות קושי ודרישה למאמץ.
חוץ מלאכול (פופקורן...) הצד הגופני די מוזנח בשעת צפייה
אפילו כשקוראים ספר, למרות שזו "פעילות מחשבתית", אנחנו יותר מחוברים לגופנו. אנחנו נאלצים לאחוז בספר בצורה מסוימת כדי להחזיקו פתוח, לשנות תנוחה כשלא נוח לנו, קצת כואבות הזרועות כשקוראים בשכיבה על הגב, מתהפכים מצד לצד... והרבה פחות נוח לאכול תוך-כדי.
בשעת צפייה בסרט, אפשר לומר שידינו פנויות לכמה פופקורן או סנדוויצ'ים וגלידות שרוצים – וזה כיף! – אבל בלי שום הגבלה על זמני צפייה, ואם ניקח מצבים קיצוניים של ילדים שמתמכרים לצפייה בטלוויזיה וסרטים, מתרחשת התרחבות מאוד חזקה של זמן ישיבה, על חשבון פעילות גופנית מבריאה, ולעתים אף נוצרת אכילת יתר, שיכולה בהחלט לתרום להשמנה ושאר בעיות.
הבדלים בין קריאה בטאבלט לקריאה בספר
למה לא לקרוא בטאבלט? מה כבר ההבדל בין טאבלט לבין ספר? קודם כל, אני לא אומרת לא! אין לי שום כוונה להגיד למישהו מה לעשות וזה לא המקום שלי... אבל כשאני שואלת את עצמי מה בעצם מפריע לי ברעיון של קריאה בטאבלט לעומת ספר, הנה כמה נקודות שעולות לי:
1. עצם הקריאה במכשיר מכניסה אותנו שוב לעולם הטכנולוגי ומשאירה אותנו שם. אני לא נגד טכנולוגיה – אבל יש בטכנולוגיה היבטים מאוד שונים ואף הפוכים מחיים בטבע, חיים מיטיבים בגופנו ועוד.
2. אנחנו יושבים או שוכבים בתנוחות סטטיות במשך שעות רבות... זה לא ממש בריא לנו!
3. אנחנו לוחצים על כפתורים במקום להחזיק ולדפדף... והתחושה לגבי "ממשויות" מיטשטשת, החיבור לעולם המציאות קצת מתרופף. אסביר למה אני מתכוונת דרך דוגמא: אני מקלידה בשיטה העיוורת מגיל צעיר ויחסית מהר מאוד. למדתי להדפיס במכונת כתיבה, אבל מזה שנים כמובן שעברתי למקלדת ומחשב. בהקלדה, התרגלתי כל כך שצירוף המקשים "ctrl+Z" מביא לביטול מיידי של הפעולה האחרונה אם התחרטתי עליה, שהאינסטינקט להשתמש בצירוף המקשים לביטול מיידי של טעויות שעשיתי, עבר לי קצת גם לתחומים לא דיגיטליים... שמתי לב לזה בפעם הראשונה כשכוס נפלה ונשברה – והדחף הראשון שחשתי היה ללחוץ ctrl+Z כדי להחזיר את המצב אחורנית... (כן, זה גם מצחיק וגם עצוב).
וזה מה שיכול לקרות לילדים עקב שימוש יתר בטכנולוגיה – מעין התרופפות של הקשר המיידי ואפילו התחושתי למציאות. אני לא נכנסת כאן לתחומים קליניים שאני לא יודעת עליהם מספיק, אם כי כן ידוע שצפיית יתר אינה טובה כלל לילדים בכל מיני מצבי קיצון כמו פחדים, חרדות, נטיות להתבודדות והימנעויות למיניהן; אלא אני מדברת על משהו שאני חווה כאמור בעצמי.
בתחומי ידע שונים – הבדלים בין לראות סרטונים לבין קריאה בספר
בנושא של לימוד מתוך סרטים וסרטונים – כאן, לדעתי, יש יותר איזון בין השלילי לחיובי.
זכור לי, למשל, כמה נחמד היה ללמוד אנגלית מתוך הסדרה הישנה והחביבה "Neighbors".
לאנשים וילדים שנוטים ללמידה חזותית ו/או שמיעתית חזקה, אבל קשה יותר להבין הוראות בכתב – סרטון על איך להפעיל את הרחפן או, לצורך העניין, איך לאפות קרואסונים – יכול להקל מאוד ולעשות את כל ההבדל בין ניסיון מתסכל להבין הוראות מסובכות – לבין למידה שמותאמת לסגנון הלמידה האישי. אבל - וזה אבל גדול... ככל שהילדים צעירים יותר, חשוב יותר שילמדו דווקא ישירות דרך אדם אחר. האלמנט האנושי מביא משהו אחר לגמרי לתוך הקשר עם הילד, ולאדם יש גם אפשרות משמעותית מאוד להתכוון אל הילד והילדה באופן אישי, בכל הרמות, גם הרגשית, באופן ששום תוכנה או תוכנית טלוויזיה לא יצליחו לעשות. הייתי אומרת שמגיל 12, 13 ואילך כבר אפשר לשלב יותר לימוד דרך אמצעים שונים בלי להזיק לילד.
לסיכום – נדרש איזון דינמי ... בין צפייה לקריאה.
כהורים, כפי שכתבתי בכתבה הקודמת בנושא "איזה ספר לקרוא?", יש לנו אחריות כלפי ילדינו, ואם נפתח יותר מודעוּת להיבטים שונים של הנושא, הדבר לעזור לנו לעשות בחירות הולמות בנוגע למה צופים, איך ומתי צופים; לשים גבולות לשעות צפייה מופרזות – אבל גם להקדיש זמני משפחה כיפיים לצפייה משותפת מותאמת גיל. (ואגב, אני ממליצה מאוד לא להסתמך בצורה עיוורת על ציוני "הגיל המתאים" של Netflix – היו מקרים שבהם נדהמתי לראות מה לדעתם בסדר לראות בגילאי 7, 12, 13 ו-15... ☹ )
... ואני מקווה שתצליחו גם לטפח את הקריאה לא רק במקביל, אלא כיכולת שקודמת לצפייה בסרט !!! ...
לקוראי פוסט זה, מוזמנים ומוזמנות להכיר את סדרת ההרפתקאות "הילדים מכפר הערפל" -
עם קופון הנחה מיוחדת (מוגבל לשבועיים מהיום) -
קוד קופון: ילדי הערפל
מוגבל עד ה-9 במרץ, לכל הספרים בסדרת ילדי הערפל בלבד.
ביליתי הרבה מילדותי בקריאה שוקקת של ספרי השביעייה הסודית, חבורת הבלשים והכלב והחמישייה הסודית - והייתי חייבת לכתוב סדרה כזו בעצמי!
לסדרה זו יש ערך מוסף של נגיעות זהירות בשאלות החיים ומשמעותם - אבל על זה אכתוב בסדרת פוסטים שמתוכננת לעתיד...
ספר ראשון בסדרה: לגיל 7 - 9
ספר שני בסדרה: לגיל 7 - 9
ספר שלישי בסדרה: לגיל 9 - 11
ספר רביעי בסדרה: לגיל 9 - 11
ספר חמישי בסדרה: לגיל 11 - 13
ספר שישי ושביעי בסדרה - עתידים לצאת לאור (בתקווה... ) בהמשך השנה או בסופה:
