לָנִי וְרָזִי נִפְגָּשִׁים - מתוך ספר הילדים אגם הטבלנים
עודכן: 11 באוק׳
מוזמנות לקרוא למטה את הפרק הראשון מתוך ספר ילדים חדש "אגם הטבלנים" מאת תומר רוזן גרייס
ניתן לרכוש את הספר בקישור זה
הירשמו לרשימת התפוצה שלי (קישור הכי למטה בכל עמוד באתר) לקבל הנחה של 12% על הקנייה הראשונה שלכם באתר
לָנִי הַטַּבְלָן הַקָּטָן הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר בֵּין קְנֵי הַסּוּף בָּאֲגַם שֶׁבַּיַּעַר. הוּא טָבַל אֶת רֹאשׁוֹ בַּמַּיִם, הִתְהַפֵּךְ וְזָקַף אֶת זְנָבוֹ. עַכְשָׁו הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ הָיָה לְמַטָּה, וְהַזָּנָב שֶׁלּוֹ – לְמַעְלָה! כַּמָּה נָעִים הָיָה לוֹ לִצְלֹל וְלִטְבֹּל כָּךְ בְּמֵי הָאֲגַם!
וְאָז הִתְהַפֵּךְ חֲזָרָה, הֵשִׁיב זְנָבוֹ לְאָחוֹר, זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ – וְהִתְחִיל לַחְתֹּר בְּרַגְלָיו.
חָתַר וְחָתַר, שָׁט וְחָתַר לְאֹרֶךְ הַגָּדָה, בְּצֵל קְנֵי הַסּוּף וְהַגֹּמֶא. לְפֶתַע רָאָה בַּרְוָז שָׁט לִקְרָאתוֹ. הַבַּרְוָז הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, הִבִּיט בְּלָנִי הַטַּבְלָן בְּעֵינוֹ הַכֵּהָה, וּשְׁנֵיהֶם שָׂחוּ וְהִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה.
"שָׁלוֹם, אֲנִי לָנִי," אָמַר הַטַּבְלָן. "וּמִי אַתָּה?"
"אֲנִי בַּרְוָז," אָמַר הַבַּרְוָז.
"כֵּן, אֲבָל אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?" שָׁאַל לָנִי הַטַּבְלָן.
"קוֹרְאִים לִי רָזִי," עָנָה הַבַּרְוָז.
"וְאֵיפֹה אַתָּה גָּר?" שָׁאַל הַטַּבְלָן הַקָּטָן, שֶׁהָיָה מְאוֹד סַקְרָן.
"אֲנִי גָּר בִּקְצֵה הָאֲגַם – אַתָּה רוֹצֶה לָבוֹא אִתִּי לִרְאוֹת אֵיפֹה אֲנִי גָּר?"
"בֶּטַח!" עָנָה לָנִי בְּשִׂמְחָה. הוּא פָּנָה לְאָחוֹר וְשָׁט לְיַד רָזִי הַבַּרְוָז.
"תִּרְאֶה, פֹּה אֲנִי גָּר," אָמַר לָנִי הַטַּבְלָן לְרָזִי הַבַּרְוָז, בְּעוֹדָם שָׁטִים בֵּין קְנֵי הַסּוּף שֶׁעַל גְּדַת הָאֲגַם. "אֲנִי יָשֵׁן פֹּה בַּלַּיְלָה בֵּין הַקָּנִים – טוֹב לִי פֹּה וְנָעִים."
הֵם הִמְשִׁיכוּ לָשׁוּט בְּשַׁלְוָה הָלְאָה, לְאֹרֶךְ הַגָּדָה. פִּתְאוֹם שָׁמְעוּ קוֹל פִּכְפּוּךְ מַיִם. הָיָה זֶה הַנַּחַל, שֶׁזָּרַם לְתוֹךְ הָאֲגַם. מֵי הָאֲגַם גָּעֲשׁוּ וְלָנִי וְרָזִי עָלוּ וְיָרְדוּ בְּחֶדְוָה עַל אַדְווֹת הַמַּיִם.
"כָּל כָּךְ נֶחְמָד פֹּה!" קָרָא לָנִי, וְרָזִי גִּעְגֵּעַ בְּשִׂמְחָה. "כֵּן, בֶּאֱמֶת נֶחְמָד בָּאֲגַם שֶׁלָּנוּ. רוֹצֶה לִרְאוֹת גַּם אֶת הַקֵּן שֶׁלִּי? אֲנִי גָּר מַמָּשׁ קָרוֹב, אַחֲרֵי הַגַּלִּים הָאֵלֶּה שֶׁבָּאִים מֵהַנַּחַל."
לָנִי וְרָזִי שָׁטוּ דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַגּוֹעֵשׁ וְעָבְרוּ אוֹתוֹ.
הַגַּלִּים נִרְגְּעוּ. מֵי הָאֲגַם הָיוּ שְׁקֵטִים עַכְשָׁו, וְצִמְחֵי גֹּמֶא יְרֻקִּים קִשְּׁטוּ אֶת הָאֲגַם.
"בּוֹא תִּרְאֶה, כָּאן אֲנִי גָּר," אָמַר רָזִי הַבַּרְוָז לְלָנִי, יְדִידוֹ הֶחָדָשׁ.
"כָּל כָּךְ נֶחְמָד פֹּה!" אָמַר לָנִי הַטַּבְלָן בְּהִתְפַּעֲלוּת וְצָלַל עִם רֹאשׁוֹ לְמַטָּה.
"הֵי, אֵיפֹה אַתָּה?" קָרָא רָזִי. "לָנִי, אֵיפֹה אַתָּה? אֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הַזָּנָב שֶׁלְּךָ!"
לָנִי שָׁב וְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַמַּיִם.
"מַקְסִים פֹּה!" אָמַר לָנִי.
"נִבְהַלְתִּי – לְרֶגַע לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ בִּכְלָל," קָרָא רָזִי.
"אָנוּ הַטַּבְלָנִים תָּמִיד טוֹבְלִים אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ עָמֹק בַּמַּיִם," סִפֵּר לוֹ לָנִי. "אַל תִּדְאַג לִי, אֲנַחְנוּ תָּמִיד יוֹצְאִים שׁוּב בַּחֲזָרָה!"
לָנִי הִרְהֵר לְרֶגַע וְשָׁאַל פִּתְאוֹם, "מָה, רָזִי, אַתָּה לֹא צוֹלֵל?"
"אֲנִי כֵּן, אֲבָל... רַק עִם הָרֹאשׁ. וַאֲנַחְנוּ הַבַּרְוָזִים לֹא מַעֲמִידִים כָּכָה אֶת הַזָּנָב שֶׁלָּנוּ כְּמוֹ מַקֵּל," עָנָה רָזִי.
"אֲבָל גַּם אַתֶּם תּוֹפְסִים דָּגִים קְטַנִּים, לֹא?" הִתְעַנְיֵן לָנִי.
"כֵּן, בֶּטַח..." הֵשִׁיב רָזִי, "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? בֶּאֱמֶת לֹא אָכַלְתִּי אֲרוּחַת בֹּקֶר עֲדַיִן..." רָזִי וְלָנִי הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה, נִזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁהֵם רְעֵבִים וְצָלְלוּ בְּבַת אַחַת. לָנִי הַטַּבְלָן הִתְהַפֵּךְ כֻּלּוֹ וְצָלַל, וְאִלּוּ רָזִי הַבַּרְוָז רַק הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לַמַּיִם.
וְהִנֵּה הוֹפִיעוּ שְׁנֵיהֶם בַּחֲזָרָה. לְלָנִי הָיָה דָּגִיג קָטָן בַּמַּקּוֹר, אֲבָל רָזִי לֹא תָּפַס כְּלוּם.
"בּוֹא נִתְחַלֵּק חֲצִי חֲצִי," אָמַר לוֹ לָנִי.
רָזִי וְלָנִי אָכְלוּ בְּיַחַד אֶת הַדָּגִיג וְהִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה.
"אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, רָזִי," אָמַר לָנִי. "אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר חֲבֵרִים גַּם אַחַר כָּךְ, נָכוֹן?"
"כֵּן, בֶּטַח!" הֵשִׁיב לוֹ רָזִי. "כִּי גַּם אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הַיּוֹם."
"טוֹב, רָזִי, אֲנִי עוֹשֶׂה סִיבוּב וְחוֹזֵר לַבַּיִת שֶׁלִּי," קָרָא לָנִי, "אָז לְהִתְרָאוֹת!" – וְהוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׁט לוֹ הָלְאָה בְּמֵי הָאֲגַם הַקְּרִירִים.
תגובות