מה עושים עם השקים?

לקראת סדר פסח וניקיון האביב

אתן מכירות את השקים? הם עומדים שם, במרפסת, עוד מהסתיו! שקים עם בגדים שהחלטנו להיפטר מהם. אבל מה? בתוכם יש איזה בגד שחבל לנו בכל זאת שהילד שלנו לא לובש. אולי יש סיכוי שילבש אותו בכל זאת? אז השק נשאר שם עד שנחליט.

עכשיו חורף, אז למי יש כוח בכלל ללכת לאנשהו... הם נשארים שם. ואולי בכלל יתברר באביב שיש שם משהו שאני צריכה?

מגיע האביב, את הולכת ומחזירה את השק הביתה – שק ניילון כזה כתום או ירוק או שחור, ששמת בו את כל הבגדים שכבר החלטת בסתיו שילכו למִחזור או ליד שנייה – ומפזרת הכול בסלון... ניקיון אביב! סדר פסח! "בואי נראה אם בכל זאת יש פה משהו", את אומרת לעצמך. את בודקת שוב כל פריט, כל בגד. את פוגשת מחדש את כל ה"ריג'קטים" – כל בגד והסיבה שלו, מדוע החלטת בסתיו לזרוק אותו או לתת אותו למישהי אחרת, מוכרת לך או לא – וגם את הסיבה שבגללה לא ממש הלכת עד מיכל המחזור והשלכת פנימה את השק.

אולי יכולתי....

* אולי יכולתי להרחיב לי את החולצה הזאת...

* אולי יכולתי לתפור מהחצאית הזאת וילון...

* אולי יכולתי להכין מהסינר הישן הזה בגדים לבובה...

וזה נכון! עקרונית, באמת יכולת! אבל יש לך זמן לזה? כי אם כן, קחי את ה-2-3 דקות האלה, או פַּני לעצמך יום או יומיים או שבוע לפרויקט הזה (ועל כך ארחיב מייד להלן, כי אני אישית דווקא מאוד בעד פרויקטים כאלה!), והיפטרי מכל השאר! "כן", את אומרת לעצמך... אבל בפועל, חבל לך להיפטר מדברים.

למחזר בעצמנו – או לתת למישהו אחר לעשות את זה בשבילנו?

אז האמת היא – שאני אישית עושה המון עם בגדים לפני שאפטר מהם. אני ממחזרת בגדים באופן אישי, ואני יודעת בוודאות שגם חלק מכן יצירתיות וישמחו לעשות כמה פרויקטים כאלה ולזכות בבגדים חדשים בלי לקנות שום דבר חדש. כשכתבתי "קחי לעצמך כמה דקות או פני לעצמך כמה ימים לפרויקט כזה" – זה משהו שאני אומרת לעצמי לעתים קרובות – וגם עושה! אני מאוד יצירתית עם בגדים – חלק אני תופרת בעצמי (תחביב מתנה מסבתא שלי ז"ל), או שאני משנה בגדים קיימים, ולרוב אני צובעת אותם – או מייד אחרי הקנייה, או אחרי כמה זמן, כשבא לי להתחדש (תחביב נרכש עתיק גם הוא...). צביעה היא דרך נפלאה להתחדש לגמרי בבגד שעובר לצבע שמתאים לך יותר, וזה גם תהליך יצירתי ומהנה מאוד. (קיבלתי לנושא זה הרבה השראה מהספר "צבע של יופי", ממליצה מאוד למי שלא מכירה). לכן, הרבה פעמים כשאני כבר נפטרת מבגדים, זה כי הם הגיעו באמת למצב שכבר עדיף להם להיות בפח למִחזוּר בגדים. בגדים טובים יותר, אם כבר קורה שהחלטתי לתת, אני אכן נותנת לחברות לפי צבעים מתאימים (שלא התאימו לי), או שמה ב"יד שנייה" היישובית (כשהייתה כזו), ובגדי ילדים במציאון או בהוסטל סמוך.

חולצה שהייתה בצבע כתום בהיר צלול שהיה לי עז מדי.

צבעתי לגוון עדיין עז אך שאני מרגישה איתו טוב יותר.

ראו בסוף הכתבה גלריה קטנה של כמה דוגמאות לבגדים ששדרגתי על ידי צביעה.

לא חבל לזרוק?

לא חבל לכולנו? תמיד חבל להיפטר... משהו באַקט ההיפטרות ממשהו קשה לנו כל כך. טוב, אולי לא לכולנו – אבל לחלקנו, בטוח. קשה לי וקשה לרבות שאני מכירה ורבות בעולם – צריך רק להיכנס פעם לפורום של "FlyLady" כדי לפגוש אלפי נשים בעולם שקשה להן להיפטר מדברים ולסדר את הבית "על אמת", לא רק בכאילו. למה? האם אלה פחדים ישנים או חדשים שלא יהיה לנו מספיק? מורשת מהדורות הקודמים שסבלו? חוויות אישיות שלנו? או אולי בעיקר פשוט סנטימנטים – קושי בהיפרדות, ולא משנה ממה – מדברים שאהבנו פעם, שאולי אנחנו אוהבות עוד היום, אבל הם (מה לעשות...) כבר לא רלוונטיים להווה ולעתיד שלנו ושל משפחתנו מבחינת גיל, גודל, סגנון או אורח חיים?

למי זה לא קרה?

... אז הבגדים חוזרים לתוך השקים בלי שום החלטה. איך אפשר להחליט, כשכל כך חבל לנו – ומצד שני, כשאין לנו מקום לכל כך הרבה בגדים שאף אחד לא לובש/ת יותר?

על כן, את לוקחת את השקים ובאנחה שמה אותם על אחד הכיסאות במרפסת, עד שתחליטי.

האביב עובר חולף לו, ובכל פעם שאתם רוצים לבלות במרפסת, מישהו מוריד את השקים מהכיסא ושם אותם בפינה, שם הם תפוסים מקום ומכערים את המראֶה.

כשאת שוטפת את המרפסת, את מניחה אותם שוב על הכיסא, ומשם הם חוזרים לרצפה, עד שנמאס לך ואת מחזירה אותם למחסן, שמלא בעוד חפצים כאלה שאף אחד לא משתמש בהם, ושסתם תופסים שם מקום.

האם נחליט בשנה הבאה – או שיבוא העש ויחסל לנו את הצורך להחליט?

בואו נחליט על הדרך שנכונה לנו להפטר מהם – ונעשה את זה!

מנסיוני, את ההתלבטות לאן לקחת דברים שאני רוצה להפטר מהם אנחנו צריכות לפתור מראש. כל עוד אני מתלבטת בין לקחת ליד שנייה ביישוב השכן (או המרוחק), שבה אולי אקבל איזה אחוז מזערי על בגדים כעבור כמה חודשים, שגם בשבילו אצטרך להגיע לשם שוב (איפה החיסכון בדלק?) וכנראה גם לקחת בחזרה הביתה את מה שלא נמכר – לבין לזרוק לפח – לבין לשים במיכל הגדול והצהוב לאיסוף בגדים יד שנייה – לבין להביא אותם לסניף ויצ"ו כלשהו בסביבתי, שנמצא או לא נמצא על הדרך היומיומית שלי – לבין לתת אותם במתנה, לבין להעביר אותם לפליטים בדרך כלשהי – לבין למכור אותם ב-Ebay – עצם מעשה ההיפטרות ייקח הרבה פחות זמן אם ההתלבטויות ייחסכו מראש על ידי קבלת החלטה עם עצמנו בנושא. וכאן לכל אחת יש כמובן אפשרויות והעדפות ורגישויות אחרות שעליה להתחשב בהן.

אני, למשל, מעדיפה לא לראות בגדים שלבשתי פעם על מישהי אחרת – ולכן מעדיפה להעביר אותם בפח הצהוב הגדול** למי שיוכלו להיתרם מהם וגרות רחוק ממני. מה לעשות, רגישות שלי... וגם באופן מוחלט אין לי זמן להתעסק עם זה יותר מכך, אלא אם כן באמת נתתי בגד מיוחד באופן אישי למישהי שאני מכירה וחשקה בו. לגבי בגדים של ילדים – לתת למישהו אם זה מיידי והיא צריכה את זה. להעביר למוסד שזקוק לזה. אבל מה שהולך בקלות ובלי עיכובים!

ולמדתי פעם ממישהי שמתמחה בנושא, שאם כבר מחליטים להיפטר ממשהו – כדאי לעשות את זה מייד – ואז אפקט השחרור הרגשי גדול ביותר.

(** לגבי הפח הצהוב – חשוב לי להבהיר שאני לא ממליצה ספציפית על השיטה הזאת, שהעירו לי שלא תמיד הבגדים מגיעים משם למי שבאמת נזקקים להם – משהו שבכוונתי לבדוק! אלא אני ממליצה למצוא דרך שמתאימה לכן ומעשית בשבילכן! )

למה לא לתפוס את עצמנו כחלק מהאקולוגיה והאיזון הכללי?

כאן זו דעתי האישית ולא מתכוונת להעליב בה אף אחת, רק לתת השראה למי שזה מדבר אליה. אני מוצאת שאנחנו חלק מהאקולוגיה, אני חלק מהאיזון הכללי בעולם ובמשפחה שלי, ואם בלגן בבית שלי מוציא אותי מהאיזון, אז גם אני חשובה! אם אין לי מקום בבית לשמור כמויות גדולות של חפצים למחזור, ואם אין לי זמן למכור אותם ב-ebay, אז שלוות הנפש שלי חשובה לפחת באותה מידה כמו שיקולים אחרים – ואפילו יותר!

הצד העצוב של העניין הוא כמובן שיש בעולם בעיות אדירות של אשפה ועודף מוצרים כתוצאה מצריכת יתר וייצור יתר. אבל הדרך המעשית והחומלת לטפל בנושא זה ברמה הביתית הוא לאו דווקא לספוג את כל זה... ברור שיש לכולנו אחריות לנסות להיגמל מצריכת יתר ולחיות באיזון ונכון יותר, ולמי שיש אפשרות ויכולת ממשית להשפיע על התחום הזה ברמה גבוהה יותר, אזורית וארצית – מה טוב! אבל לנו, מי שאין לה אפשרות כזו – ישנה האחריות לדאוג לעצמנו, למשפחה ולבית, וליצור סביבה נעימה ונקייה בלי חפצים מיותרים – סביבה שבה יש לנו שלווה להתפנות לעיסוקים החשובים ולילדינו בלי להיתקל במרפסת, שוב ושוב, באותם שקים שחורים (או כחולים, או כתומים) שעברו אלף פעם ממקום למקום, ולהרגיש מתוסכלות מעצמנו ומחוסר ההחלטיות שלנו...

אַת הנסיכה בעולמך!

גם לשנות את עצמנו ולהתייחס לעצמנו בכבוד יתרום לאיזון הסביבתי שלנו – וברמה הפרטית ביותר של מי שהכי קרוב ויקר לליבנו!

בשבוע הבא: האם טוב לילדים לחיות בבלגן? (רמז: התשובה לא כל כך חד משמעית כמו שזה נראה ממבט ראשון...)

דוגמאות לבגדים ששדרגתי על ידי צביעה

שמאל: טוניקה לבית, תפורה מבד טריקו לבן שצבעתי מראש. כתם קטן מהצביעה הסתרתי בפרח.

ימין: חולצה רקומה קנויה שרוול ארוך שהייתה לבנה ולא הרגשתי איתה נוח. מאז שקיצרתי לה שרוולים וצבעתי אותה בלילך האהוב עלי אני לובשת אותה המון.

משמאל: טוניקה בצבע תכלת שקניתי פעם בדלתא ולא הרגשתי נוח עם הצבע. הפכה לטוניקה האהובה עליי מאז שצבעתי אותה לסגול. (לא הספקתי לגהץ לפני הצילום....)

מימין: חולצה של אלונה מירון שקניתי פעם לא ביוקר מקולקציה ישנה. היא הייתה צהובה עם פרחים לבנים - מקסימה אך הצבע היה עליי חזק מדי. עברה אצלי שלב כתום שגם הוא הסתבר כעז מדי ולבסוף התבייתתי על מה שהתגלה כלהיט - חום חציל עם פרחים סגולים - ואני רק מחכה שתצא מהכביסה כדי ללבוש אותה שוב...

משמאל: חולצה חמודה כתומה בהירה שהייתה לי עזה מדי ולא נראיתי בה טוב. הפכתי לאדום עדין - עדיין עז אך מתאים לי הרבה יותר...

מימין: טוניקה שהייתה בצבע צהוב חם עז ביותר. הייתה מקסימה אבל אני "נעלמתי" בתוכה. צבע כזה עז אי אפשר לצבוע לכל דבר... היא עברה שלב של ירוק זית, שהיה נחמד אבל פחות הסתדרתי איתו, ובסוף הפכתי לחום בינוני ומאז היא נלבשת קבוע... הטלאים המקוריים (חלק מהעיצוב) כמובן היו כהים מכדי להעלים אותם. את מה שאי אפשר לשנות צריך לקבל.... :-)

ואחרונה להיום - אמנם שלי, אך זו דוגמא טובה למה יכול לקרות עם בגדים של ילדים באמצעות צביעה.

זה סווטשרט כותנה של Fox שהיה לבן פנינה מאוד נחמד. הוא נהיה לי פחות נחמד אחרי שהלבן נהיה קצת פחות לבן... צביעה בסגול החביב עליי הוסיפה לו בערך שנתיים שימוש ביומיום להליכה, עבודת גינה וכדומה!