איך להביא להתפייסות בלי הטפות מוסר?

תגידו סליחה! תעשו שולם!


"נטע, בואי הנה ותגידי סליחה!"

"ילדים טובים מתפייסים! בואו הנה ותשלימו מייד!"

"רוני, תשלים עם נטע עכשיו! אצלנו אין דבר כזה לריב..."


כולנו היינו שם... מנסות לפייס ילדים שרבים, בין אם בבית, בגן הילדים או בגן השעשועים.

אומרות, צועקות, מסבירות, מבקשות, מתחננות, מתייאשות, ומנסות שוב... פוקדות, מצוות, וכשנואשות – לעתים מצווחות... ☹

לפייס בין ילדים עלול לעתים להיראות קשה כמו להפריד בין שני חתולים שרבים – דומה שהם "נעולים" בתוך הריב וצמודים אליו כמו מגנט רב-עוצמה, שקשה מאוד לנתקם ממנו.

ישנן, כמובן, דרכים וגישות שונות להתמודדות עם ריבים בין אחים, אחיות וחברים למשחק.

אני רוצה להציע דרך שיכולה לתמוך וללוות תהליכים וגישות שונות שאתן עשויות לפגוש בהדרכת הורים או בעצות של אימהות אחרות: ספרו לילדים סיפור! סיפור שבו – בלי הטפות מוסר, גערות ותחנונים – מסופר על תהליך של ריב שעובר שינוי באופן "אורגני", מבפנים.


בּוּלִי וְדּוּלִי רבים ומתפייסים

כל הזכויות שמורות (C) לתומר רוזן גרייס


בּוּלִי וְדּוּלִי שני הדביבונים הקטנים חיו על ענף עץ עבות ביער, יחד עם אמא דְבִיבוֹנִית.

לפעמים הם שיחקו יפה ביחד, אבל לפעמים הם רבו מאוד.



בוקר אחד הם ישבו על הענף שלהם ואכלו תפוח לארוחת הבוקר. פתאום המרפק של דוּלִי נגע קצת בּבּוּלִי, ובּוּלִי אמר, "הי, דוּלִי, תפסיק לדחוף אותי!". – "אני לא דחפתי אותך!" אמר דוּלִי. "אתה כן דחפת אותי!" אמר בּוּלִי. "אני לא!" קרא דוּלִי. "אתה כן! אתה סתם אומר!" אמר בּוּלִי. "אני לא סתם אומר!" יילל דוּלִי. "אתה כן! אתה טיפש!" צעק בּוּלִי. "אני לא טיפש!" יילל דוּלִי שנעלב מאוד. "אתה כן טיפש!" אמר בּוּלִי, ואז דוּלִי דחף אותו קצת, הפעם באמת. בּוּלִי התנודד והחליק מן הענף. הוא נאחז בו בציפורניו והרים את הזנב שלו ונתן לדוּלִי דחיפה מאחור. דוּלִי התנודד גם הוא והחליק שני ענפים למטה.



"אתה דחפת אותי!" הוא קרא ומשך לבּוּלִי ברגל. בּוּלִי צנח עוד שלושה ענפים למטה – פלופס! בדרך כשנפל הוא פגע בענף שעליו נפל דוּלִי וְדּוּלִי איבד את אחיזתו ונפל גם הוא שלושה ענפים למטה! וככה הם התגלגלו למטה – פלופס, פלופס, פלופס, בומס, בומס, בומס – עד שבסוף בּוּלִי נפל על שיח פטל קוצני. "אאוצ'!" הוא קרא, וְדּוּלִי נפל על ערמת ענפים יבשים. "אאוצ'!" קרא גם הוא, ושניהם ישבו וייללו, "איה! אמא!....". "זה בגללך!" יילל בּוּלִי. "לא נכון, זה בגללך!" כעס דוּלִי, והם ישבו וניסו להוציא מפרוותם את הקוצים שנתקעו בה.



וכאן מתחילה הטרנספורמציה... *


ואז, דוּלִי קם והתחיל ללכת אל תוך היער. בּוּלִי הביט וראה אותו הולך עד שהגיע לגדר שסביב לאחו של הפרות. דוּלִי טיפס על גדר העץ ונכנס לאחו. הוא הלך לו לאיטו במורד העשב וזנבו עדיין מקופל קצת, סימן לכך שהוא עצוב. בקצה האחו עמדו כמה פרות, וביניהן היה שור פר אימתני עם קרניים גדולות.

בּוּלִי, שעקב בסתר אחרי דוּלִי, ראה פתאום שהפר מתחיל ללכת לעברו של דוּלִי. "דוּלִי! דוּלִי! עצור! פנה אחורה!" קרא בּוּלִי בקול גדול.




אצל בולי התעורר רגש חשש לאחיו הקטן, וכך התרחש השינוי כמו מעצמו...


דוּלִי הרים את ראשו וראה את הפר מתקדם לעברו. הוא נבהל והסתובב מיד ורץ במהירות רבה. בּוּלִי הצטרף אליו וביחד הם טיפסו בחזרה על גדר העץ, עברו אותה ורצו לכיוון היער. הם רצו בלי לעצור, עד שהגיעו אל כר העשב שמתחת לעץ שלהם. שם הם שתו מים קרירים מן הנחל וישבו לנוח. אמא דְבִיבוֹנִית ירדה מן הענף והביאה תפוחים ואגוזים. היא נתנה תפוח ואגוז לבּוּלִי, ותפוח ואגוז לדוּלִי, ושניהם אכלו בתיאבון. אחרי כן עלו שלושתם בחזרה לענף, התכרבלו זה לצד זה ונמנמו למשך כל שאר הבוקר. אחר כך הם התעוררו ואכלו ביחד ארוחת צהרים טעימה.


וכך קרה השינוי "מתוך החיים", והם התפייסו – בלי שום הטפת מוסר או גערות... (הלוואי על כולנו... 😊 )


הסיפור "בולי ודולי רבים ומתפייסים" ניתן לרכישה כספר מאויר בצבע מלא מאתר "המעיין של תומר". גם שאר הספרים בסדרת הדביבונים הם סיפורים שיוצרים טרנספורמציה מבפנים באופן טבעי.


* כמובן שהערות הביניים בצבע כתום לא מופיעות בסיפור עצמו!!


לדוגמא דרך סיפור לילדים מעט גדולים יותר – ראו בפוסט הקודם "מריב להתפייסות", ובו דוגמא מתוך "רומלי ובומלי הענקים המצחיקים".

61 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול