האם טוב לילדים לחיות בבלגן?

לקראת פסח וניקיון האביב, אני רוצה להעלות שאלה לכאורה מובנת מאליה –

האם טוב לילדים לחיות בבלגן?

לכאורה הייתן אומרות – ברור שלא! (גם אני...!)

אבל השאלה המתבקשת מהכיוון השני היא – האם טוב לילדים לחיות באופן תמידי בסדר מופתי? בסדר כזה שאסור להפר אותו אפילו לרגע? אני בטוחה שגם על זה רובנו היינו עונות ב"לא" – גם אם אישית, היינו לגמרי מעדיפות שישרור בבית סדר מופתי, כל היום וכל שעה.

הקוטב הקיצוני האחד – נטייה לסדר מופתי

בדיוק סיימת לעשות סדר יסודי בבית, שאבת שטיחים ושטפת את הרצפה. בחוץ עדיין בוץ מהגשם האחרון, והילדים חוזרים הביתה. את ישר נלחצת – מה יהיה על הניקיון המושלם שלך, על כל ההשקעה? סוף סוף נקי ומסודר – ועכשיו זה??? את יוצאת לקראתם ופוקדת לחלוץ נעליים. אחד עובר על פנייך בהתרגשות והנעליים עדיין לרגליו. את נזעקת – תוריד את הנעליים, אתה מבוצבץ! אבל אין, זהו... טור של עקבות בוציות הוטבע באופן בל יימחה לכאורה על הרצפה המבריקה והמצוחצחת. את מרגישה שלא מתחשבים במאמצייך ומצב רוחך שוקע פלאים. נרגזת, את מוודאת שכל השאר חולצים נעליים ושהזאטוט שכבר נכנס יעצור ויחלוץ גם הוא – שלפחות הבוץ לא יגיע לשטיח! משם עוברים לספה – ושם זה מתחיל עם הגרביים המלאות בחול, עובר למיץ שאסור לו להישפך, ועוד לפני כן – מה עם לתלות את התיקים במקום להשליך אותם על הרצפה או הספה? מה עם לתלות את המעילים? ומה עם לשים את שפע האבנים החמודות והמקלות שאספתם בדרך במקום שלא ישבש את הסדר המופתי הרגעי שהצלחת ליצור הבוקר בעבודה קשה?

מפה לשם – וכמעט נשכחה לה השמחה שבלפגוש את הילדים אחרי הגן או בית הספר... את מתוסכלת מעצמך, מהילדים ומהתחושה שלא משנה כמה תעמלי ומה תעשי, לא תצליחי לשלוט מספיק בעצמך ובכולם כדי ליצור את הסדר והניקיון המופתי המושלם שאליו את מייחלת! את קרועה בתוכך – ומי�